top of page
  • תמונת הסופר/תValentna Glik

סוכרת. כן, אני צריך את זה, אבל לא אקח.


מהן הסיבות להופעת הסוכרת?

אוכלים הרבה סוכר?

נו, באמת... אכלנו מלא ממתקים ומאפים בילדותנו ולא חווינו בעיות עם סוכר.

למה פתאום עם הגיל מתפרצת סוכרת?

כוונתי לסוכרת מסוג 2.


למה תאי הגוף פתאום מפסיקים לפרק סוכר והוא נשאר בדם? "כי התזונה שלנו לא נכונה", אומרים כל מיני אנשים חכמים.

המממ...

כמובן, זה באמת ככה.


אבל המצב נראה אבסורדי, כי העניין לא בכך שיש בתאים כבר יותר מדי סוכר ולכן הם לא מכניסים את הסוכר הזה לתוכם, אלא בכך שדווקא חסר סוכר בתאים ועם זאת הם לא מוכנים לספוג את הסוכר הזה.

התופעה הזו נקראת תנגודת לאינסולין – להורמון שבעזרתו אמור התא לספוג סוכרים.

במצב כזה ירידה בצריכת סוכר ללא ספק תקטין את כמות הסוכר בדם, אך עם זאת התאים לא יקלטו מספיק סוכר.

תאים מגבילים את צריכת הסוכר שלהם.

למה?

למה פתאום תאים לא רוצים לאכול סוכר כשהוא ממש נחוץ להם?

התא שובת שביתת רעב? מה פתאום? 

לתא אין תאבון? למה היה לו תאבון לפני כן? 

לא טעים לתא?  באמת, יכול להיות דבר כזה?

התא בלחץ ובלחץ הגוף עסוק בדברים אחרים, לא בא לו לאכול?

התא חושב שמישהו אחר צריך את הסוכר יותר ממנו ולכן הוא מסרב לספוג סוכר לטובת האחר הזה? 

ואולי התא הוא פשוט מזוכיסט?:-)

או שמא התא עובד על כוח הרצון שלו? 


אפשר להמשיך ברוח הזו, אך אלה יהיו ספקולציות בלבד. לכן פניתי לחיפוש אחר תשובה נכונה ומבוססת.

ואז חשבתי שאם סוכרת היא מחלה מערכתית של כל הגוף, זה אומר שהתנהגות התא אמורה איכשהו להשתקף גם בהתיחסותו של אדם עצמו להנאות או ברכות החיים.

כלומר סירוב התאים לצרוך סוכר אמור לתת סימנים גם בגישה של האדם לחיים.


מה הסיבה שמישהו יוותר על הנאות החיים?

לאו דווקא על אוכל אלא על הנאות החיים כלשהן?

ארשה לעצמי להשוות בין הדברים, כי סוכר בשביל התא הוא גם מזון, גם אנרגיה וגם להבת החיים שבזכותה התא כעיקרון אמור להתקיים.

סוכר הוא טוב לתא והתא משום מה מוותר עליו.


אז מה יכול לגרום לכך שהאדם יוותר על דברים שטובים בשבילו?


כמו תמיד, התשובה תהיה ייחודית בכל מקרה נתון. לכן כהרגלי אני מתחילה לחפש אחריה ברמדיס הומאופתיות שעשויות לרפא אדם שחולה בסוכרת מסוג 2.

הם לא מוכנים לקבל את ברכות החיים במקרים שבהם צריך לבקש עזרה ממישהו. למשל, לבקש לקנות תרופות או כרטיסי קולנוע או משהו אחר. בקשת עזרה משתווה בעיניהם להודאה בכך ש"אני לא יכולה לבד, וזה אומר שאני חלשה או לוזרית". הם סבורים שבקשת עזרה תגרום לכך שהם יאבדו את מעמדם החברתי בעיני אנשים אחרים, ומבחינתם זה שווה למוות. אם שואלים אנשים כאלה: "איך אני יכול לעזור לך?", הם יתחילו מכך שהם בעצם לא זקוקים לעזרה ומסתדרים לבד עם הכל, אבל אולי יש עניין אחד קטן... אבל זה סתם, שטויות, אבל אם אפשר לעשות את זה כאן, אז...

תפיסת חיים כזו מאפיינת, לדוגמה, רמדיס כמו Lycopodium, Calcarea carbonica, Nux Vomica.

 

ישנה קטגוריה נוספת של אנשים שחיים לא את החיים שלהם. מהותם שונה מאיך שהם מציגים את עצמם, לכן ברכות החיים שהם מקבלים שונות מאלה שהם זקוקים להם באמת, אלה ברכות חיים שמתאימות לאותה התדמית שיצרו כדי להראות אותה לעולם חיצוני. למשל, אדם לא מאמין שחי בחברה דתית או הומו שנמצא בארון. אנשים כאלה מוותרים על הדברים שלהם הם ממש זקוקים כדי שאיש לא יבחין במהות האמיתית שלהם. פעם שאלתי מטופל שאלה די רגישה שעליה הוא סירב לענות. אז שאלתי אותו אם הוא היה עונה לו ידע שחייו תלויים בתשובתו לשאלה זו. הוא אמר – לא. אני מכירה רק רמדי אחת עם תפיסה כזאת – THUJ.

Silicea גם חיה בהתאם לתדמית שהמציאה לעצמה, אבל היא בכל זאת תענה על השאלה הנדרשת אם זה יהיה עניין של חיים ומוות. היא מתקיימת בתדמית מסוימת זו כי היא זקוקה לתמיכתם של אנשים אחרים והיא חוששת שאם התדמית תיהרס, היא תאבד את התמיכה הזו.

גם Mercury מתאים את עצמו לתדמית מסוימת, אבל זה קורה מסיבה אחרת. הוא פוחד שיבגדו בו, אם הוא לא יתאים את עצמו לתדמית.


קטגוריה נוספת הם אנשים שלא יכולים לקבל את מה שהם צריכים כי הם פוחדים שייתנו להם משהו לא מתאים, ואז הם ייפגעו. הם לא מסוגלים לבקש את זה ישירות. למשל, ילד זקוק לתשומת לב ובמקום להגיד על כך ישירות, הוא מתחיל להעמיד פני חולה. הם עושים מניפולציות, וכתוצאה מזה הם סבורים שהסביבה עושה מניפולציות עליהם. לכן הם מסרבים לקבל את הדברים הטובים שמגיעים ישרות לידיהם. תפיסה והתנהגות מסוג זה אופייניות לכל הרמדיס "הנחשיים": Lachesis, Vipera, Cencheris, Naja וכו'.


הקטגוריה הבאה – אלה אנשים ששמים את עצמם אחרונים בסדר עדיפויות. תחילה צריך לעשות הכל בשביל ילדים/הורים/חיות מחמד וכו'. ורק אחרי זה יגיע תורם אם הוא בכלל יגיע.

בקטגוריה הזו נכללות נשים שנקראות נשות-על (סופרוומן) שאצלן בבית יש סדר מופתי, ילדיהן לבושים בצורה מושלמת, ועם זאת, הן לגמרי סבורות שהן עושות הכל לא מספיק טוב. פרפקציוניסטיות שתמיד לא מרוצות מעצמן ומסיבה זו הן זקוקות לאישור החברה. לקטגוריה הזו שייכות רמדיס של המיאזמה הסרטנית – Carsinosinum, Arsenicum, Ignatia וכו'.

לעיתים קרובות באנמנזה משפחתית של אנשים כאלה ניתן למצוא מחלות אונקולוגיות ו/או אלימות מינית כלפי ילדים, אלימות שלא דיברו עליה או שאמרו: "את זו שאשמה".


ויש גם כאלה שפשוט לא מבינים שהם צריכים ברכות החיים. נדמה להם שאצלם גם ככה הכל בסדר, גם אם הם ממש זקוקים למשהו. הדוגמה הקלאסית להתנהגות מסוג זה נצפית אצל Arnica. ככלל, משתמשים ברמדי זו במצבים חריפים אחרי טראומה, כשאדם במצב של הלם מספר לכולם שהוא בסדר בזמן שיש לו פגיעת ראש רצינית או שבר ברגל. הרמדי גם מסוגלת לרפא מצבים כרוניים שונים, כולל סוכרת, המלוּוים בתפיסה שתוארה לעיל ובתסמינים אחרים שאופייניים ל-Arnica.


הקטגוריה האחרונה שאכתוב עליה, אבל לא האחרונה באופן כללי – אלה אנשים שרמת האמפתיה שלהים גבוהה מדי והם מרגישים כאב של אחרים כמו שהם מרגישים את הכאב שלהם. לכן הם מוסרים את הברכות המיועדות להם לאחרים כדי שיהיה לאחרים טוב יותר, ואילו הם עצמם סובלים. הרמדי הקלאסית לקבוצה הזו היא Phosporous ומלחיו.


תיארתי את הסיבות השכיחות ביותר, לדעתי, להופעת הסוכרת, אבל אלה לא כל הסיבות.

ברור כי הלחץ גם מהווה טריגר להתפרצות המחלה, אך כיוון שבבסיסו של לחץ נמצאת דווקא התפיסה האינדיבידואלית של המציאות, לא הזכרתי אותו בנפרד.

כל תפיסה לא בריאה של המציאות עלולה לגרום ללחץ וכתוצאה מכך להופעת המחלה.


רוצים להתרפא או לכל הפחות להאט את התקדמות המחלה או את הופעת סיבוכים?

הומיאופתיה קלאסית עשויה להפוך להזדמנות שלכם לשיפור הרמה הבריאותית שלכם.

מאחלת לכם בריאות איתנה 

     האתר הרשמי שלי: www.valentinaglik.com

     הצטרפות לדיוור חדשות בנושאי בריאות, הומאופתיה וחיים באופן כללי:


 

 

 

 

 

 

 

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commenti


bottom of page