אלרגיה - בזווית אחרת

 

ברור שהיא הבינה שחברתה הטובה ביותר, "הכלבה שלי, האהובה שלי", זאת שמאירה את היום כל בוקר מחדש עם האהבה האינסופית שלה, לא תחיה לנצח. יותר מזה, היא הבינה שהסוף קרוב. אחרי הכל, כלבים לא חיים הרבה זמן. בתוך תוכה הייתה לה תקווה שהאהבה הגדולה שלה תחיה עוד זמן רב, הרי הן כל כך אוהבות אחת את השנייה!

 ועדיין.. טרגדיה אמיתית וקורעת לב, צער שלא מאפשר לנשום סדיר, הגיע היום הנורא- "בל" הקטנה כבר לא נמצאת..

 

מאז עברו כבר שבע שנים.

הציעו לה לקחת כלב מיד כשזה קרה, כ"תחליף" לאהובתה שהלכה, אך היא סירבה בתוקף- אף אחד לא יוכל להחליף חבר הכי טוב!

השנים עוברות והזמן חולף, הכאב פוחת בהדרגה ונשארים רק זכרונות חביבים, כאילו היו לקוחים מחיים קודמים.

יום אחד החליטו הילדים לתת לה מתנה לכבוד יום הולדתה- כלב יפהפה מגזע לברדור. גור קטן, שמח, אוהב ומוכן ללקק את כל העולם!

היא הייתה מאושרת. אבל לא לאורך זמן.

 

זה קרה ממש בחגיגות יום ההולדת- פתאום הופיעו אצלה דמעות בעיניים, האף נהיה מנוזל וקושי בנשימה. לא היה ניתן להבין מה זה באותו הרגע, אבל חברה-רופאה הציעה בכל זאת לגשת לאלרגולוג.

ואכן, תרופה נגד אלרגיות עזרה במהירות.

מהר מאוד בהמשך, התברר שמדובר באלרגיה לפרוות כלבים!

אבל לאקי, הלברדור החמוד, כבר הפך לחלק מהמשפחה ותפס את מקומה של בל האהובה..

מה אפשר לעשות?!

 

האשה הנחמדה בת ה-54 הזו הופנתה אליי על ידי חברתה, שכבר טופלה אצלי בעבר.

לרוב, לאנשים בגיל הזה יש כל מיני תלונות על הבריאות.

לאשה הזו הייתה רק בקשה אחת- להיפטר מאלרגיית הכלבים.

זה היה כל כך חשוב בשבילה, שכל שאר התלונות הבריאותיות אפילו לא הוזכרו.

 

עם זאת, התחלנו את השיחה בסקירה כללית של מצבה הבריאותי, בחנו תסמינים פיזיים, דיברנו על ערכי החיים ותפיסת העולם, על המצב הנפשי לפני שהכלב הגיע הביתה ולאחריו.

אלרגיות יכולות לנבוע מסיבות שונות ומגוונות, שרובן טמונות במישור הפסיכו-רגשי.

 

שאלתי אותה אם היו לה בעלי חיים בעבר.

המטופלת משכה באפה וכאילו מבטה התכנס פנימה- "כן, הייתה לי ילדה.. שמש קטנה. את יודעת, אני חיה לבד הרבה שנים. הילדים כבר גדלו, יש להם חיים משלהם.. העבודה שלי לא כוללת הרבה תקשורת עם אנשים ואין לי חברים. הכלבה שלי חיה חיים ארוכים ומכובדים מאוד. 16 שנים. אני זוכרת שילדיי היו קטנים והם גדלו לנגד עינינו. הילדים עזבו את הבית, אבל היא נשארה איתי. נשארנו יחד. אבל כל דבר טוב מתישהו נגמר.. עכשיו אני מצליחה לדבר על הנושא בצורה רגועה, אבל אז, לפני שבע שנים, היה נדמה לי שחיי נגמרו. זה היה מפחיד!"

 

ובכן, הפאזל הושלם.

ככל שהצער עמוק יותר, ככל שיש זעזוע רגשי חזק יותר, כך מתחזקות ה"חומות" אותן מציב הגוף שלנו סביב אותה הטראומה, בעצם כדי לא לאפשר לדבר כזה לקרות שוב.

ומה יכולה להיות ההגנה הבטוחה ביותר בכל הסיפור הזה?

חוסר היכולת לגדל כלב בבית כדי שלא יקרה מה שכבר קרה, כלומר דמעות וקשיים בנשימה- ממש כמו תסמיני האלרגיה.

 

מערכת ההגנה שלנו היא המערכת החיסונית, ואלרגיה- היא מנגנון שמופעל על ידי המערכת החיסונית.

 

מערכת החיסון החליטה לייצר בגוף של האישה את האלרגיה כדי להימנע מהסיכוי שהטרגדיה  תקרה שוב.

 

 

האשה ניסתה לשכנע אותי בכל צורה שהצער כבר חלף מזמן, שהיא באמת רצתה כלב והילדים ידעו על זה אז החליטו להפתיע אותה ביום הולדתה. היא הסבירה שאין בה שום פחד, היא מבינה הכל ויודעת שלמרות הסוף הצפוי, מצפות לה הרבה שנים של חברות ושמחה עם הכלב האהוב שלה!

 

התגובה הזאת מאוד טיפוסית.

כאשר אנחנו רוצים להאמין במשהו – שום דבר לא ישכנע אותנו אחרת.

יש לנו את הכוח לשנות את המודעות אבל לא את תת המודע – השחקן הראשי ובלתי הנראה.

תת המודע בא לידי ביטוי בסימפטומים הפיזיים וזאת האמת האבסולוטית ולא האמונות שלנו.

 

אני למדתי עם השנים שהגוף שלנו לא משקר.

 

אחרי אובדן החבר האהוב האיזון בגופה של האישה הופרע וכדי לרפא את האלרגיה היה צריך לאזן את הגוף מחדש.

זאת בדיוק המטרה של טיפול הומאופתי.

 

הצלחתי לעזור לאישה ולחבר החדש שלה, בעל הלשון הורודה והזנב המכשכש- הם נשארו ביחד.

היא לא הייתה צריכה להפרד מחיית המחמד אפילו לתקופה זמנית- האלרגיה התחילה לאבד מכוחה במהירות. ההתקפים פחתו, נהיו חלשים יותר ואחרי זמן מה היא הצליחה להפסיק לחלוטין ליטול תרופות נגד אלרגיה.

 

תזכרו – אלרגיה מעידה על התגוננות יתר.

למה?

לכל אחד יש סיבה משלו ובטיפול הומאופתי אנחנו חוקרים את הסיבה, מאבחנים את שורש הבעיה ומטפלים בו.

רק טיפול בשורש הבעיה מאפשר להיפטר מהאלרגיה אחת ולתמיד!