— שלושת אלפים כבר ברחובות. — נחכה. — כבר עשרת אלפים. — נחכה. — אבל זה גדל… — שיצאו עוד. — חמש עשרה אלף. זה כבר לא סתם רעש. — נחכה. — הם חוסמים כבישים. — כמה עכשיו? — עשרים וחמש… שלושים. הפסקה. — שלושים אלף ברחובות. — נחכה. — זה יוצא משליטה. — עדיין לא. — שלושים וחמש… הם לא מתפזרים. — הם בודקים גבולות. — אנחנו חייבים לפעול. — מוקדם. — ארבעים אלף. שקט. — ארבעים אלף… — הממ. הקצב נעצר. תתחיל. — אולי עוד לחכות? — לא. הפסקה. — תתחיל. מהר. — לפזר? — לא. השתיקה נעשית כבדה.

מקרה: אב צעיר מטופל: גבר, בן 30, אב טרי, פנה דרך אמו עם תלונות על כאב שורף מאחורי עצם החזה, שמחמיר במעבר לעמידה. הוא נמצא במתח רב בעקבות עומס האחריות המשפחתית ודאגות כלכליות, במיוחד לאחר לידת ילדו הראשון. המטופל מתאר תחושת חוסר אונים וקושי להתמודד עם הלחץ הרב. ניתוח מקרה: המטופל הוא דוגמה קלאסית לאדם שלקח על עצמו יותר מדי אחריות, עד שהגוף והנפש שלו לא מצליחים להתמודד עם העומס. חשוב להבין את ההקשר: הוא לא מתלונן לעיתים קרובות, ומנסה להתמודד לבד עם כל הקשיים. אך כעת, כשהלחץ הצט