מהן מיאזמות?

אחד העקרונות שמשתמשים בהם בטיפול הומיאופתי נקרא תורת המיאזמות.

היא מניחה כי ישנה חלוקה מסוימת של אנשים לקבוצות בהתאם לנטייה גנטית.

דר' האנמן הציג את המושג "מיאזמה" כשבחן את הסיבות לכך שרמדי שהותאמה נכון לא משפיעה, על אף ההתאמה לקריטריונים של בחירה.

הוא עסק בסוגייה זו יומם וליל ב-1816 וב-1817, אך הצליח לפרסם את הפתרון רק ב-1827.

​

הוא השקיע 10 שנים כדי להבין שרמדי שהותאמה אישית משפיעה על האינדיווידואליות הנתונה של מטופל, אבל!!! ביסודו של כל אדם נמצאת תורשתיות של הדורות הקודמים.

פשוט אי-אפשר לתקן קירות כשיסודות הבניין מתפוררים!

לכן יש צורך בשימוש גם ברמדיס שיעזרו לפתור בעיות שירשנו מאבות אבותינו.

אני בכוונה לא משתמשת במילה "גנטיקה" בהקשר הנתון, למרות שמדובר דווקא עליה.

המושג והשם עצמו "גנטיקה" הופיע ב-1819, והמחקר הרציני הראשון בנושא שנערך בידי מנדל פורסם רק ב-1865.

כלומר בזמן שהאנמן בנה את תורת המיאזמות, לא ידעו על גנטיקה, והאנמן הגאוני הקדים את זמנו גם בהיבט הזה.

​

האנמן הציג שלושה סוגים של מיאזמות: המיאזמה הפסורית, המיאזמה הסיקוטית (זיבה), המיאזמה הסיפיליטית (עגבת).

לאחר מכן הומיאופתים אחרים הוסיפו מספר מיאזמות נוספות.

אספר על כמה מהן בהמשך.

​

אך תחילה אדון בשאלה שעניינה אותי מאוד, ולדעתי, מצאתי תשובה לשאלה הזו – למה האנמן הגדיר את המיאזמות דווקא על בסיס מחלות מין ולא מחלות אחרות?

הרי לא חסרות לנו מחלות תורשתיות, נכון?

התשובה שמצאתי היא: אם מדובר בתורשה, אז בראש ובראשונה עלינו לבחון את המחלות המועברות באותה הדרך שבה מתרחשת הפריה.

ומי יודע? אולי כל המחלות האחרות נגזרות ממחלות מין שאבות אבותינו הרחוקים מאוד חלו בהן?

כיוון שאין לנו ידע מסוג זה, אפשר להתבסס במאה אחוזים רק על סיקוזיס ועגבת שהיו הנפוצות ביותר באותם הזמנים.

 

ובכן, דוגמאות של מיאזמות. ואתחיל דווקא מזו שלא הוגדרה בידי האנמן.

 

מיאזמה טוברקולינית (שחפת).

לא יודעת מי הציג את המיאזמה הזו, אך היא, להבדיל מרבות אחרות, אומצה בידי הומיאופתים רבים שמשתמשים בה כעת לעיתים קרובות מאוד.

מיאזמה טוברקולינית מאפיינת אדם שאוהב תנועה, אוויר צח והרים. הוא לא אוהב כשמפריעים לו לעשות משהו או לנוע לאנשהו, כי עבורו התנועה היא החיים וכל עצירה היא מעין מוות. במישור הפיזיולוגי יהיו לו בעיות הקשורות לפעילות מערכה הנשימה. אלה אנשים רזים וגבוהים יחסית. בהיסטוריה הרפואית שלהם נוכחת שחפת כמחלה בה חלו הם עצמם או קרוביהם. תיתכן תגובת יתר רגישות למבחן מנטו.

המיאזמה הזו מתאימה לילדים עם בעיות קשב וריכוז כי קשה להם לשבת במקום. הצורך בתנועה מתמדת הוא הצורך המולד שלהם.

הרמדיס הטיפוסיות של מיאזמה של שחפת הן: SEPIA, PHOSPHORUS, CALCREA-PHOSPHORICA ומלחי זרחן אחרים.

לכאן שייכות גם רמדיס שמכינים אותן על בסיס ציפורים, חרקים ורוב החלביים. 

גם DROSERA  )טללית(  ורמדיס רבות אחרות משתייכות למיאזמה טוברקולינית.

אחת התחושות החזקות ביותר של אנשי המיאזמה הזו בעת מחלה או בלחץ נפשי – הרגשה שהם נמצאים במלכודת/בכלוב/בכלא שממנו הם חייבים לצאת בכל מחיר.

אפשר לתאר לעצמכם שזו התחושה שיש לחרק הנופל במלכודת של DROSERA, או בשמה העברי טללית, צמח טורף חרקים, או לקורי עכביש. תחושה כזו יש גם לציפור שננעלה בכלוב או לסוס שהוכנס לאורווה.

 

מיאזמה סיקוטית

סיקוזיס זו דוגמה של מיאזמה אחרת. למיאזמות סיקוטיות שייכים אנשים עם סודות. הם נמנעים מלהגיד את האמת או את מה שהם חושבים באמת ומאוד מודאגים מהמראה החיצוני שלהם. להסתיר כך שלא ייראו דבר – זה בדיוק בתיאור שלהם.

היה לי פעם מטופל שהיה צריך לעבור תקופה של פריחה בעור במהלך הטיפול שלנו. ברגע הזה הוא זנח את הטיפול כי לא היה מוכן לכך שמישהו ייראה את זה, חס וחלילה.

אנשים במצב של סיקוזיס נוטים לפתח גידולים, כגון, יבלות, פפילומות, פוליפים, שקדים מוגדלים וגידולים אחרים. ההסבר הוא בכך שאם אדם לא מוכן להוציא את הפסולת מהגוף כדי שאיש לא יבחין בה, אז היא תצטבר בפנים, זה לא יכול להיות אחרת.

אבל זה קורה ברמה הפסיכוסומטית.

וברמה הפיזית – הופעת יבלות על אברי מין הינה תסמין של זיבה.

אנשים כאלה מזיעים הרבה וסובלים ממשקל עודף או מתת-משקל - הבעיה שלא מצליחים להשתלט עליה.

הומיאופת צרפתי דידיה ז'אן-ז'ורז' השווה בין הסוג של אנשים השייכים למיאזמה סיקוטית לבין אלה שנתקעו בשלב האנאלי לפי התיאוריה של פרויד. אלה אנשים שיש בהם צורך לשלוט בחיים. לכן הם צריכים לחיות לפי תוכנית מסוימת וקשה להם להתמודד עם שינויים בלתי צפויים.

חשוב לציין כי אחת האינדיקציות של מיאזמה סיקוטית היא התקף לב או שבץ בגיל צעיר יחסית (גברים עד גיל 50, נשים עד גיל 60).

לכן אני תמיד שואלת את המטופל באיזה גיל ומאיזו סיבה נפטרו קרובי משפחתו (עד הדור השלישי אחורה), כולל בני דודים ודודות.

להתקפי לב ושבצים פתאומיים שהתרחשו בגיל צעיר יש הסבר פשוט – אנשים לא מראים שרע להם, מסתירים, ואז בום! כרעם ביום בהיר. למרות שהכל הוביל לזה כבר הרבה זמן.

​

הרמדיס העיקריות השייכות לקבוצת המיאזמה הסיקוטית הן THUJ ו-, כמובן, MEDORRHINUM שמכינים אותה על בסיס זיבה.

גם LAC CANINUM (חלב כלבה) שייכת למיאזמה סיקוטית, "אני חיה שחייבת להסתיר את המהות החייתית שלי כדי שיהיה לי מזון ומקום מגורים".

NATRIUM SULPHURICUM – רמדי סיקוטית שחשובה מאוד לטיפול באנשים שסובלם מאסתמה המחמירה בתנאי לחות. לעיתים קרובות משתמשים ברמדי גם לטיפול בהפרעות נוירולוגיות אחרי זעזוע מוח (בעיות זיכרון וכדומה).

CANNABIS SATIVA – גם שייכת למיאזמה סיקוטית ומטפלת בדלקות שלפוחית השתן המהוות חלק מבעיות מערכת המין והשתן. במקרה של מיאזמה סיקוטית דלקות דרכי השתן הן תסמינים משניים של זיבה. Cannabis sativa הוא סם שכל הזמן מנסה להימלט מהמציאות כי הוא לא מוכן לקבל את מציאות כמות שהיא.

אגב, לא מדובר כאן על זיבה של ממש! זו עשויה להיות זיבה מדוכאת שדוכאה לאו דווקא אצל המטופל עצמו אלא אצל אחד מאבות אבותיו.

ולכן "עקבות" הזיבה עברו בתורשה.

 

מיאזמה סיפיליטית

עגבת (סיפיליס), ואני מתכוונת למחלה עצמה, מאופיינת בכך שנושרים מהגוף חלקי איברים. התופעה המפורסמת ביותר היא ככל הנראה שינוי צורת האף.

 

מיאזמה סיפיליטית מאופיינת בכך שמתרחש הרס רקמות.

כיבים ועיוות עצמות קשורים לזה.

נמק, ניוון רקמות המוח גם שייכים לזה בדומה לסוגי הרס אחרים.

אגב, האנמן משייך את העגבת עצמה, בצורתה המקורית לפני שדוכאה, למיאזמה הפסורית!

מיאזמה סיפיליטית מופיעה דווקא אחרי דיכוי התסמינים הראשוניים של עגבת. במקרה כזה המחלה יורדת לרובד עמוק יותר ודווקא אז מתחיל ההרס.

דוגמאות מובהקות של רמדיס הומאופתיות השייכות למיאזמה סיפיליטית הן רמדיס על בסיס הקבוצה של מתכות כבדות: MERCURY, AURUM, PLUMBUM, BARITA CARBONICA.

 

MERCURY, כספית, זה חומר שבעזרתו פעם טיפלו בעגבת, כלומר חומר שבעזרתו דיכאו את המחלה.

ילדים הסובלים מדלקות אוזניים עם הפרשות מוגלתיות מסריחות לעיתים קרובות נרפאים בעזרת MERCURY.

דלקות גרון מוגלתיות עם ריח מסריח וכיבים בשקדים – זה גם MERCURY. ואם השקדים גדלו כך שהם כמעט "מתנשקים" (kissing tonsils), זה כבר BARITA CARBONICA (שקדים שכמעט חוסמים את מעבר האוויר זוהי כבר רמת ההרס, כלומר מיאזמה סיפיליטית).

כמו כן, אחד המאפיינים של מיאזמה סיפיליטית הוא הגדלת בלוטות לימפה.

 

AURUM – עוזרת טוב מאוד במקרים של דיכאון קשה כשיש רצון כפייתי לקפוץ מגובה (שימו לב לרמת ההרס – אם קופצים, כבר שום דבר בטוח לא יעזור). אלה אנשים אחראיים מאוד שלא מסוגלים להתגבר על כישלון המשימה שהייתה באחריותם.

 

מיאזמה פסורית

​

פסורה זה משהו שלפי ההגדרה קיים אצל כולם.

כמו שאומרים, אין אנשים בריאים לחלוטין, יש אנשים שלא נבדקו בקפידות.

כדי לפשט: אז אם זה לא סיקוזיס ולא סיפיליס, זו פסורה.

פסורה (גרדת ביוונית) – לא מילה נרדפת לגרדת (מחלה טפילית) של ימינו. בזמנו של האנמן המילה "פסורה" שימשה כמושג כללי המתייחס למחלות עור שונות שלא נגרמו על ידי אקרית טפילית.

 

פסורה עשויה להיות לטנטית כשאנחנו בריאים כביכול, אך עלולה להפוך לפעילה, ואז אנחנו מתחילים לפנות לרופאים.

עם זאת, כדי לעבור למיאזמה סיקוטית או סיפיליטית צריך לעשות פעולה אקטיבית מסוימת (אני מתכוונת לאנשים שאין בהיסטוריה הרפואית שלהם מחלות מין), למשל, לדכא פריחה בעזרת משחה או לקיים יחסי מין לא מוגנים, אבל פסורה עלולה לעבור ממצב לטנטי למצב פעיל כביכול לגמרי במקרה.

ארשה לעצמי לפשט במקצת את ההסבר על פסורה, כי המצב עם פסורה הוא הרבה יותר מורכב, וגם הטיפול בה הוא הרבה יותר מורכב.

האנמן מקדיש לפסורה את רוב תשומת הלב ולא אוכל לספר הכל בשתי מילים, לכן אסתפק בתיאור קצר.

**

עוד אוסיף כי מיאזמות עשויות להתערבב, ומקרים כאלה מורכבים לכל טיפול.

אם אתם מתעניינים בלימוד עמוק יותר על מיאזמות, אני ממליצה לקרוא את "המחלות הכרוניות" של האנמן.

בהומאופתיה קיימות כ-3,500 רמדיס הומאופתיות.

ביניהן יש רמדיס שעשויות לעזור לאנשים עם מיאזמות מסוימות ויש כאלה שמסוגלות לעבוד עם כל סוג של מיאזמות.

​