פילוסופיה, מונחים ועקרונות
מאחורי כל גבר מצליח — עומדת אישה.
מאחורי הומאופתיה קלאסית — פילוסופיה שלמה.
הפרק הזה מיועד למי שרוצה להעמיק את הידע שלו בהומאופתיה — להבין טקסטים מקצועיים, לתפוס את הרעיונות העמוקים שמאחוריהם, ולהיות מסוגל להעריך את רמת המקצועיות של ההומאופת שמולו. או להפוך בעצמו להומאופת טוב יותר.
ברוכים הבאים להכיר על קצה המזלג במה עוסקת הפילוסופיה ההומאופתית.
פילוסופיה הומאופתית – לפני הכול
אי־ידיעת חוקי הטבע לא פוטרת מהשלכות.
כשעומדים על קצה הגג — אפשר ליפול ולא לעוף — בגלל חוק הכבידה.
כשיוצאים בחורף בלי בגדים — אפשר לקפוא ולא להתחמם — בגלל חוק התרמודינמיקה השני.
וכשמדכאים סימפטום — אפשר להחמיר את המצב הכללי ולא לרפא — בגלל חוק שימור האנרגיה
כי כאשר מדכים סימפטומים — הופכים אותם לבלתי נראים לזמן מה.
אחרי זה הסימפטומים חוזרים. לפעמים — בצורה חדשה, קשה יותר.
ורמת הבריאות הכללית — הולכת ונחלשת.
האנושות חיה כבר 300 אלף שנה — ועדיין לא מכירה את כל חוקי הטבע.
מדענים ממשיכים לגלות אותם — לפעמים במקרה, לפעמים בניגוד לספקנות.
תיזכרו כמה קשה הייתה לחברה האנושית ההכרה ברעיון של קופרניקוס על כך שכדור הארץ מסתובב!
כמה זמן נמשכה ההתנגדות לתורת היחסות של איינשטיין!
ואיך ד"ר זמלווייס, שהציע לשטוף ידיים לפני שנוגעים בחולים — הושפל ונדחה!
(אם אינכם מכירים את הסיפור הזה — אני ממליצה בחום לקרוא עליו. אפשר ללמוד ממנו הרבה.)
קשה להיות חלוצים גם כשמגלים אמת.
גם ד"ר סמואל האנמן גילה חוק טבע יסודי בתחום הרפואה והריפוי.
הוא לא "המציא שיטה אלטרנטיבית".
הוא התבונן, השווה, חיפש חוקיות — והצליח לנסח אותו בצורה מדויקת, עקבית, ניתנת לשחזור.
הוא לא רק הצהיר ש "דומה מרפא דומה" (שכבר הוזכר על ידי היפוקרטס).
אלא הלך רחוק הרבה יותר:
✔️ הוא תיאר איך ולמה נוצרת מחלה
✔️ הוא הסביר איך לחפש את השורש שלה, ולא רק לטפל בסימפטומים
✔️ הוא מצא שיטה לחיזוי התפתחות המחלה
✔️ הוא הציג את מושג התורשה והראה איך לטפל בנטיות התורשתיות — הרבה לפני גילוי הגנטיקה
✔️ הוא כתב על גורמים שמעכבים ריפוי, כולל החשיבות של מנוחה אמיתית — דבר שכמעט לא דובר עליו במאה ה־19
✔️ הוא לימד איך לאסוף אנמנזה ולהפריד בין עיקר לטפל
✔️ ובעיקר — הוא הראה איך לרפא מחלות כרוניות
❗ אותן מחלות כרוניות שהרפואה הקונבנציונלית לא יודעת לרפא בכלל. אף אחת!
תרופות לכל החיים נגד יתר לחץ דם, סוכרת, נדודי שינה, חרדה, אקזמה או תסמונת המעי הרגיז —
זה לא ריפוי.
זה אולי מקל לרגע — אבל ברוב המקרים זה פשוט דיכוי.
זה טיוח של סימפטומים.
זה הופך אדם לחולה כרוני לצמיתות.
אגב, גם להעביר אדם לתזונה מיוחדת בגלל מחלה כרונית — זה לא ריפוי.
זה יכול להקל, להפחית תסמינים, להאט הידרדרות.
אבל זה לא פותר את הבעיה, לא מחזיר איזון, לא מרפא.
הומאופתיה, שמבוססת על הפילוסופיה של האנמן — היא לא רק שיטה.
היא גישה שלמה לחיים, לגוף, לנפש.
גישה שמכירה בכך שלכל אדם יש את היכולת לרפא את עצמו.
וזה מה שחשוב להבין:
ניתן להיות הומאופת טוב בלי צורך להכיר את אלפי הרמדיס
ניתן גם ךהיות הומאופת טוב שלי להכיר את כל המחלות ותסמינים
אבל אי אפשר להיות הומאופת טוב בלי ידע עמוק בפילוסופיה של ההומאופתיה.
כי פילוסופיה — זו לא תיאוריה.
זו דרך חשיבה. דרך הסתכלות על המציאות.
זו ראיית עולם — על האדם, על מחלה, על תהליך.
בלעדיה אי אפשר:
✔️ להבין באמת מה עובר על המטופל, ובמה באמת צריך לטפל
✔️ לזהות מתי צריך להמתין ומתי נדרשת התערבות
✔️לראות את השכבות שמהן מורכב הסבל, ולהסיר אותן בעדינות, שכבה אחר שכבה
ולכן, כשמישהו שקורא לעצמו הומאופת שואל:
"מה אפשר לתת נגד תולעים? נגד נדודי שינה?" —
זה סימן אזהרה.
זה אומר שכרגע הוא עדיין לא הומאופת. אולי הוא רק בתחילת הדרך.
ולפני שהוא יתחיל לטפל באחרים —
חיוני שיכיר לעומק את הפילוסופיה של ההומאופתיה.
כי היא הבסיס.
בלעדיה כל המבנה יקרוס — גם אם מבחוץ הוא ייראה כמו הומאופתיה.
אגב, "האורגנון של אמנות הריפוי" שכתב האנמן — לא סתם נקרא "התנ"ך של ההומאופתים".
זו לא ספר קריאה חד־פעמי.
זה ספר עבודה.
חוזרים אליו שוב ושוב.
כי אי אפשר להפנים אותו בפעם אחת.
בכל שלב בדרך, בכל רמת בשלות,
פתאום מגלים בו משמעות חדשה, עומק אחר, סדר חדש.
וזה בדיוק מה שמאפשר לנו, הומאופתים, להפוך את העולם למקום טוב יותר.
כמו שנאמר כבר בסעיף 1 של האורגנון:
"האידיאל הגבוה ביותר של ריפוי הוא השבת הבריאות במהירות, בעדינות ובצורה מתמשכת, או הסרת המחלה בכל מלוא היקפה, בדרך הקצרה, הבטוחה והבלתי מזיקה ביותר — לפי עקרונות ברורים וניתנים להבנה."