— שלושת אלפים כבר ברחובות. — נחכה. — כבר עשרת אלפים. — נחכה. — אבל זה גדל… — שיצאו עוד. — חמש עשרה אלף. זה כבר לא סתם רעש. — נחכה. — הם חוסמים כבישים. — כמה עכשיו? — עשרים וחמש… שלושים. הפסקה. — שלושים אלף ברחובות. — נחכה. — זה יוצא משליטה. — עדיין לא. — שלושים וחמש… הם לא מתפזרים. — הם בודקים גבולות. — אנחנו חייבים לפעול. — מוקדם. — ארבעים אלף. שקט. — ארבעים אלף… — הממ. הקצב נעצר. תתחיל. — אולי עוד לחכות? — לא. הפסקה. — תתחיל. מהר. — לפזר? — לא. השתיקה נעשית כבדה.

לפעמים המטופל אינו מוכן לדון בנושא מסוים. ניסיון לשאול עליו באופן ישיר עלול להוביל רק להגברת ההגנות ולהסתגרות. במקרים כאלה, עשוי להיות מועיל להציע למטופל לא לדבר על הבעיה עצמה, אלא רק לתאר מדוע אינו מוכן לדון בה. התשובה לשאלה זו משקפת לעיתים קרובות מנגנון הסתגלות עמוק, ויכולה לשמש אינדיקציה חשובה בבחירת הרמדי. לדוגמה: פחד שאם יספר — זה אכן יקרה (Superstitious); חשש שהמידע ייוודע לאחרים והוא ייפגע (Fear, injury will be received) או שקרוביו ייפגעו (mind; ANXIETY; others, for)