top of page

איך להתגבר על בעיה בריאותית בדרך טבעית מבלי לסבול מתסמינים פיזיים ורגשיים וגם להימנע מתופעות לוואי?

אני מבינה שאתם אנשים עסוקים, ואני לא מתכוונת לבזבז את זמנכם לשווא. אני רק רוצה לחלוק איתכם את מה שהמטופלים שלי עושים כדי לחיות חיים מלאים ללא סבל.

 

אפילו במקרים שבהם:

  • לא משנה מה הם היו עושים, הבעיה הופיעה שוב ושוב

  • אף תרופה לא הצליחה להקל על סבלם

  • היה נראה שהניתוח זה הפתרון האפשרי היחיד

  • רמת האנרגיה הכללית ירדה למינימום.

 

אם אתם קוראים את המכתב הזה, ייתכן:

  • שכבר השקעתם הרבה זמן וכסף בניסיון לפתור את הבעיה הבריאותית

  • שהרגשתם שיפור במצב הבריאותי, אבל אחר-כך הכל חזר לקדמותו

  • שחלק מן התסמינים עברו, אבל יחד עם זאת הופיעו בעיות חדשות

  • שאתם מרגישים ירידה משמעותית באיכות החיים שלכם

  • שאתם לא מסוגלים לחיות ככה יותר ורוצים לפתור את הבעיה שלכם בכל דרך אפשרית.
     

אני רוצה להגיד שאני מבינה את מצבכם.

אני מבינה שאלה ממש לא החיים שחלמתם עליהם.

מה הסיבה לכך שעד עכשיו לא הצלחתם להתרפא?

העניין הוא שכל סוגי הטיפול שניסיתם עד כה בתקווה שהם יעזרו לכם, שייתכן ועזרו לזמן מה, לא היוו פתרון אמיתי לבעיה שלכם.

 

ישנן שתי טעויות שבגללן אנחנו לא מצליחים להיפטר מהתסמינים שמפריעים לנו לחיות.

 

אבל לפני שאסביר אותן בפרטי פרטים, תרשו לי להציג את עצמי.

שמי ולנטינה גליק.

אני הומיאופתית קלאסית, חברה באגודה הישראלית להומיאופתיה קלאסית.

אני בת 50, נשואה ואימא ל-3 ילדים.

בעבר הייתי מהנדסת תוכנה ובהמשך ראש תחום של אגף פיתוח תוכנה בחברת היי-טק.

התחלתי את לימודי ההומאופתיה שלי שנמשכו 4 שנים בשנת 2012, כשהייתי ממש בהלם מההשפעה החיובית של הטיפול ההומיאופתי שחוויתי בעצמי.

מאז אני עוזרת לאנשים בכל הגילים להתמודד עם בעיות פיזיות, רגשיות ומנטליות ללא תופעות לוואי.

Ошибка№1.jpg
firstmistake

ובכן, מה הן 2 טעויות שמפריעות לנו להתרפא?

טעות 1: אבחנה לא מדויקת

מיגרנה, יתר לחץ דם, אקזמה, דלקת שלפוחית השתן, שיבוש בפעילות בלוטת התריס וכדומה – אלה לא אבחנות מדויקות כי הן לא כוללות בתוכן את הסיבה שבגללה הופיעה הבעיה.

 

מיגרנה, דלקת שלפוחית השתן, יתר לחץ דם וכדומה אשר הופיעו מהלחץ או טראומות ילדות או שינוי בתנאי מזג האוויר וכו' 

גם לא מהווים אבחנות מדויקות,

כי סיבת המחלה כמעט אף פעם לא נמצאת בטריגר החיצוני עצמו,

אלא היא בתגובתו של כל אדם ואדם לטריגר מסוים.

 

אביא מספר דוגמאות משגרת הטיפולים שלי. כל השמות בדויים.

אולגה, בת 40, פנתה אליי בעקבות דלקת שלפוחית השתן נשנית וחוזרת שסבלה ממנה מאז שהתחילה לקיים יחסי מין. בהתחלה זה קרה פעם בשנה, לאחר מכן פעמיים בשנה ובזמן האחרון – כל חודשיים. אולגה לא רצתה ליטול אנטיביוטיקה לעיתים כל כך קרובות, לכן פנתה אליי.

בפגישת הייעוץ הראשונה התברר שאולגה עד היום סובלת מהבגידה שחוותה מצד אהבתה הראשונה עוד מימי בית הספר, בחור שלא היה לה איתו קשר מיני. עד עצם היום הזה בעמקי נשמתה מצפה אולגה לבגידה מצד כל בן זוג שהיא פוגשת. עם זאת, היא מתארת את הבגידה בתור סכין שנועצים בגבה, וזה מעורר בה רגש חזק מאוד של כעס צודק שאותו היא מדחיקה כבר שנים רבות. דווקא בגלל ההשפעה המצטברת הזו דלקות בשלפוחית השתן עם הזמן מופיעות לעיתים יותר ויותר קרובות.

 

אביא עוד דוגמה של אותה המחלה: דלקת שלפוחית השתן נשנית וחוזרת – אצל ילנה, בת 35.

המחלה אצלה בדומה לאולגה החלה עוד בגיל ההתבגרות. בדומה לאולגה, בהתחלה דלקת שלפוחית השתן תקפה אותה פעם בשנה, אחר כך פעמיים בשנה ובזמן האחרון היא מתרחשת כל 2-3 חודשים. אצל ילנה ההתקף הראשון של המחלה קרה אחרי כישלונה בבחינות הכניסה לאוניברסיטה. היא הייתה נתונה בלחץ גדול מאוד. בסוף, היא התגברה על הלחץ ובשנה הבאה בכל זאת התקבלה למקום בו רצתה ללמוד. כעיקרון, ילנה היא אישה נחושה מאוד וחשוב לה מאוד להשיג את יעדיה. אך ברגע שהיא לא משיגה את מבוקשה, היא מתחילה להרגיש שהיא לוזרית ונתקפת בדלקת בשלפוחית השתן. בהתחלה זה קרה רק כשהיא "נכשלה בגדול", והיום זה מתרחש גם במצבים לא משמעותיים, למשל, כשהיא "לא הצליחה לקנות שמלה במחיר הנחה", "איחרה לאוטובוס" וכדומה.

כלומר, אצלה, בדומה לאולגה, קיימת השפעה מצטברת, אבל היא מתבססת על טריגרים אחרים לחלוטין.

אבחנה מדויקת של אולגה: דלקת שלפוחית השתן בעקבות כעס מודחק

אבחנה מדויקת של ילנה: דלקת שלפוחית השתן בעקבות הרגשת כישלון

 

!!! שימו לב לכך שאבחנה מדויקת צריכה להסתמך רק על מה שקורה בתוך המטופל ולא מחוצה לו.

לכולנו תפיסת עולם שונה,

אנחנו מגיבים שונה למצבים שונים,

ורק אם מנתחים ומבינים את זה,

אפשר באמת למצוא אבחנה מדויקת, את שורש הבעיה,

ובכך לרפא את המטופל.

אין כל אפשרות אחרת!

הבאתי כאן דוגמאות די פשוטות להמחשה בלבד.

יש מקרים הרבה יותר מורכבים וכדי למצוא את האבחנה המדויקת בהם, צריך לאסוף, לנתח ולסנתז הרבה יותר מידע.

 

ובכן, טעות מס' 1 שבגללה אנחנו לא מצליחים להתרפא – זו אבחנה לא מדויקת שגורמת לכך שאנחנו מטפלים לא במה שצריך לטפל.

Ошибка№2.jpg
secondmistake

טעות מס' 2: העלמת התסמינים במקום ריפוי

כולנו שואפים כמה שיותר מהר להיפטר מתסמינים המסיבים כאב. אבל חשוב מאוד להבין שיש הבדל בין סילוק התסמינים לבין ריפוי המחלה.

לדוגמה, נטילת נורופן או משכך כאבים אחר בזמן המיגרנה עשויה להקל על הכאב, אבל עם זאת היא לא תמנע התקף חדש, כי משככי כאבים לא מרפאים את המחלה.

נוגדי דיכאון עשויים לשפר את מצב הרוח, אבל ברגע שתפסיקו ליטול אותם, המצב שוב יחזור להיות דיכאוני, כי נוגדי דיכאון לא מרפאים את המחלה.

אנטיביוטיקה תעזור להתגבר על דלקת גרון, אבל בו בזמן תפגע במיקרופלורה ובחסינות הגוף, כי אנטיביוטיקה מיועדת לסילוק החיידקים ולא לריפוי של כל הגוף.

 

קיימים 3 סוגים של סילוק התסמינים:

  1. הקלה

  2. דיכוי 

  3. ריפוי
     

נעיין בכל אחד מהם.

שיטה מס' 1 – הקלת התסמינים

המצב שבו אחרי נטילת התרופה או שימוש בטיפול אחר התסמין נעלם, אך ברגע שהשפעת התרופה או הטיפול נפסקת, התסמין מופיע שוב.

למשל, תרופות נגד יתר לחץ דם שנוטלים על בסיס קבוע – כשמפסיקים ליטול תרופות אלה, לחץ דם מתחיל שוב לעלות. או כדורי שינה: אם נוטלים אותם, ישנים, אם לא – לא ישנים, וכדומה.

הבעיה בסוג כזה של טיפול היא בכך שבמהלך הזמן יש צורך להגדיל את המינונים שלא לדבר על תופעות לוואי. בהדרגה מתרחשת הרעלה כללית של הגוף אשר גורמת לפגיעה משמעותית ברמת הבריאות ולצורך בנטילת תרופות נוספות.

 

שיטה מס' 2 – דיכוי התסמינים

 

המצב שבו אנחנו נפטרים מתסמין אחד וכעבור זמן מה מופיע תסמין אחר, והתסמין החדש יהיה רציני יותר מזה שדוכא. 

זה לא בהכרח קורה ביום שלמוחרת, לכן לעיתים קרובות אנשים לא שמים לב לקשר הסיבתי.

לדוגמה,  שימוש במשחות המסייעות להיפטר מפריחה עורית, אבל לעיתים קרובות גם גורמות להופעת אסטמה או סינוסיטיס.

או, למשל, אחרי דיכוי של דימומים רחמיים או דימומים הנובעים מטחורים, מופיע יתר לחץ דם.

פעם הייתה לי מטופלת שהשתמשה בטיפול הורמונלי לריפוי כאבי ראש. כתוצאה מהטיפול הזה כאבי הראש של המטופלת באמת נפסקו, אבל... הופיע פסוריאזיס.

עם דיכוי התסמינים, מחלות עוברות מרמה שטחית יותר לרמה עמוקה יותר ואף מערכתית.

כך רמת הבריאות הכללית יורדת.

 

הגוף שלנו הוא מערכת אחת שמקיימת מספר רב של קשרים נסתרים אפילו בין החלקים שלה שנראים לנו לא קשורים בכלל אחד לשני. וזה חומק מאיתנו כשאנחנו עוסקים בטיפול סימפטומטי. 

 

שיטה מס' 3 – ריפוי 

משמעות הריפוי היא להביא את האדם למצב בריא. לרפא את כל הגוף והנפש ולא רק חלק ממנו!

אדם במצב בריא מרגיש רמה גבוהה של אנרגיה, יש לו מספיק רעיונות יצירתיים. במצב כזה מתקיים תפקוד תקין של כל מערכות ההפרשה ( צואה\שתן\הזעה וכו'), איכות השינה טובה, אדם מגיב בצורה תקינה לאירועים שמתרחשים איתו ונהנה מהחיים. וכמובן, לא כואב לו שום דבר!

זו אידיליה, אבל היא חשובה ביותר בתור מגדלור שיש להתייחס אליו כאל נקודת ציון ששואפים אליה כשאנחנו מנתחים את המצב לפני ואחרי הטיפול.

"הרופא מטפל הטבע מרפא", - אמר היפוקרטס כשהוא יצר למטופליו את התנאים שבהם הגוף מסוגל לרפא את עצמו.

כי דווקא ריפוי עצמי הוא הריפוי הנכון והמדויק ביותר לכל אדם ואדם.

הדוגמה הפשוטה ביותר של ריפוי עצמי – איחוי עצמות אחרי שבר.

איחוי זה מתרחש לא הודות לגבס אלא הודות לכוחותיו הפנימיים של הגוף. גבס משמש רק בתור חולייה מכוונת.

זה תקף גם לגבי ריפוי פצעי החתכים, למשל.

ועוד דבר, גוף של אדם מעשן אפילו מצמיח כלי דם נוספים כדי לפצות על אלה שהתקלקלו.

וכמובן, כדאי להזכיר כאן את חסינות הגוף אשר מאפשרת לאדם לגבור באופן עצמאי על חיידקים, נגיפים וגורמי מחלה אחרים.

בגוף שלנו טמון המנגנון של ריפי עצמי, אחרת פשוט לא היינו שורדים במשך אלפי שנים! ואפילו אם היינו שורדים, לא הייתה מתקיימת שום אבולוציה!

תארו לעצמכם שילד מבקש מאימו להכין לו שיעורי בית. האימא, כמובן, יכולה להכין את השיעורים במקומו.

אז הילד יקבל ציון טוב על שיעורי הבית, אבל לא ירכוש ידע ובסופו של דבר ייכשל במבחנים ויישאר כיתה. כלומר, יהיה עליו שוב ושוב לפתור את אותן הבעיות.

לכן אימא, ככל הנראה, תגיד לילד שינסה להכין את שיעורי הבית בכוחות עצמו. ואם הוא ממש לא מצליח, היא תנסה לכוון אותו, אולי, תרמוז איך בדיוק כדאי לגשת למשימה, כדי שהילד ירכוש את הידע הנדרש ובעתיד יוכל לפתור בעיה דומה בכוחות עצמו. אז הילד יעבור לרמה אחרת, לכיתה הבאה ויתחיל לפתור כבר בעיות חדשות.

לפתור בעיה בכוחות עצמך אומר לרכוש את הידע ואת הניסיון הנדרשים כדי לעבור לרמה חדשה. בדיוק כך ריפוי עצמי מאפשר לגוף ללמוד לפתור את הבעיות שלו ובכך לא להיתקע עליהן בעתיד. הרי כל מחלה כרונית היא סימן לכך שהבעיה לא נפתרה, כלומר, הגוף לא למד להתמודד איתה, וזו הסיבה לכך שהבעיה מופיעה שוב ושוב.

תהליך של ריפוי עצמי זה גם סוג הטיפול המדויק ביותר כי

הוא מתנהל באופן אישי

ומשלב בתוכו את כל המערכות

מבלי לעורר תופעות לוואי.

Самоисцеление.jpg
self-cure

ריפוי עצמי

איך בדיוק מתנהל תהליך של ריפוי עצמי?

מדוע הוא לא תמיד מתחיל?

איך לעורר תהליך של ריפוי עצמי?

איך ניתן לדעת שמתנהל דווקא תהליך של ריפוי עצמי ולא דיכוי של תסמינים?

 

נתחיל מכך שהתהליך של ריפוי עצמי במידה כזו או אחרת מתרחש באופן קבוע.

  • למשל, כשאנחנו אוכלים מוצרים מקולקלים, מופיעים הקאות או שלשולים שמטרתם להיפטר מרעלנים, וזה בעצם תהליך של ריפוי עצמי.
     

  • החום עולה כדי לזרז את תפקודה של מערכת החיסון.
     

  • שיעול מופיע כדי להיפטר מהליחה שנוצרה בידי מערכת החיסון כדי להוציא מהגוף חיידקים – וגם זה תהליך של ריפוי עצמי.
     

  • רמת האנרגיה שלנו בזמן המחלה יורדת כי הגוף מגייס את כל המשאבים כדי להיאבק בגורמי המחלה. כלומר, אפיסת כוחות זו השיטה של הגוף כדי להכריח אותנו לנוח ולא לבזבז משאבים לדברים שפחות חשובים ברגע הנתון.
     

  • אגב, גם דלקת זו לא מחלה! דלקת היא תהליך שמערכת החיסון עושה שימוש בו כדי להתגבר על הבעיה.תארו לעצמכם שנחתכתם. בעוד כמה זמן מקום החתך יאדים, יתנפח, יתחמם ויתחיל לכאוב, כי מתחילה דלקת שמטרתה היא להיפטר מגורמי המחלה המנסים להתגנב אל תוך הגוף דרך החתך.החתך הוא שבירת הגבולות של הגוף.זה דומה להופעת פריצה בגבולות המדינה.דרך הפריצה הזו אויבים (גורמי מחלה) מתחילים להסתנן למדינה (גוף).ואז מגיניה (מערכת החיסון) מסתערים עליהם.צבא (מערכת החיסון) שולח את חייליו (כדוריות דם לבנות) להילחם באויבים (גורמי מחלה). כתוצאה מכך, ליד הפריצה (החתך) נוצרת התקהלות (מספר רב של תאים שבגללם מופיעה נפיחות). התקהלות בצבע חאקי (והסיבה לאדמומיות בכך שהתאים מובלים באמצעות הדם). בתוך ההתקהלות נהיה חם (עולה חום באזור החתך).ובכן, הדלקת כשלעצמה היא לא מחלה. הדלקת היא אחת השיטות של הגוף לרפא את עצמו!
     

כלומר:

תסמינים שאנחנו לעיתים מגדירים בתור מחלה הם למעשה לא מחלה אלא תהליך של ריפוי עצמי שהגוף שלנו משתמש בו!

 

מיניתי רק מספר מקרים פשוטים כדי להסביר את העיקרון.

ישנם גם מקרים מורכבים יותר.

לדוגמה, כשהדלקת מופיעה במקומות שבהם היא לא צריכה להיות (למשל, במקרים של אלרגיה או אסטמה) או להפך לא מופיעה במקומות שבהם היא הייתה צריכה להופיע (למשל, נמצא חיידק בשתן, אבל אין דלקת) – באירועים מסוג זה מדובר בבעיות של מערכת החיסון עצמה.

כשיש שיבוש בתפקודה של מערכת החיסון, תהליך של ריפוי עצמי מתבטא בצורה החריפה ביותר ברמה נפשית-רגשית ומנטלית.
במקרה כזה אדם עלול להתרכז יתר על המידה בשמירה על גבולות אישיים (אם מערכת החיסון לא מגינה, אז נאלצים להתגונן אחרת). לפעמים אדם עלול להתחיל לפחד באופן אובססיבי ממחלות, לשטוף ידיים בתכיפות וכדומה. נושא השתבשות מערכת החיסון אינו נושא פשוט ובשלב הזה לא אתעמק בו.

ישנן גם בעיות קשות שקשורות לפעילות המוח, כשאדם שוכח דברים פחות חשובים כדי לא לאמץ את המוח יתר על המידה, וזה גם סוג של ריפוי עצמי.

 

יש עוד דברים רבים ומרובים...

אי אפשר לספר על הכל במאמר אחד, אבל העיקרון עצמו, אני מקווה, ברור.

 

אחזור פעם נוספת.

תסמינים שאנחנו לעיתים מגדירים בתור מחלה הם למעשה לא מחלה אלא תהליך של ריפוי עצמי שהגוף שלנו משתמש בו!

 

זו התובנה החשובה ביותר שקיבלתי כשלמדתי הומיאופתיה, והתובנה הזו שינתה את היחס שלי לתסמינים ב-180 מעלות. לכן אני חוזרת על זה שוב ושוב.

 

וכעת, שימו לב לשאלה:

האם על הג'נטלמן לעזור לגברת לעלות לאוטובוס אם היא רוצה לרדת ממנו?

 

בהקשר שלנו זה נראה כך:

האם על הטיפול להיות מכוון להתנגדות לפעולה שהגוף מבצע בניסיון לרפא את עצמו, או שעלינו לעזור לו לעשות את זה?

 

אתם כבר יודעים מה התשובה, נכון?

למרות שאינטואיטיבית ייתכן שיהיה לכם קשה עם התובנה הזו כמו שפעם היה קשה גם לי 🙂

ובכל זאת, אם אתם מוכנים לראות בטבע כוח מודע יותר מלכתחילה לעומת המוח האנושי שהוא רק תולדה של הטבע הזה, כדאי להקשיב דווקא לטבע ולא לזה שלדעתנו אנחנו יודעים כרגע. הרי אנחנו עדיין בתהליך ההתפתחות ואילו הטבע מושלם.

 

אתם מוכנים?

אם כן, אז תסכימו שדווקא העזרה המוגשת לגוף כדי שירפא את עצמו היא זו שמביאה לריפוי עצמי.

עזרה ולא מאבק.

שיתוף פעולה עם כוחות הטבע ולא מלחמה איתם.

גישה זו נקראת "דומה מרפא דומה" - similia similibus curantur בלטינית.

подобное лечит подобное.jpg
similar-cure-similar

הדומה מעורר את תהליך הריפוי

לעיתים קרובות אנחנו משתמשים בגישה זו מבלי לשים לב לזה.

אביא מספר דוגמאות.

  • אאוץ'!
    קיבלתם מכה ומיד, בצורה אינטואיטיבית, התחלתם ללחוץ על אזור המכה?
    למרות שלחיצה היא גם סוג של מכה, רק לא כל כך חזקה וחדה.
    ובכל זאת, אנחנו עושים את זה, אפילו בילדות, כשאנחנו לא מכירים את הפיזיולוגיה של התהליך הזה.
    וזה עוזר כי דומה מרפא דומה.
     

  • במקרים מסוימים מטפלים בחולי סרטן באמצעות קרינה רדיואקטיבית, למרות שאותה הקרינה עלולה לגרום לסרטן!
    וזה עוזר כי דומה מרפא דומה.
     

  • ולמה במזרח בימי החום הלוהט שותים תה ולא מים קרים?
    הרי נהיה עוד יותר חם מהתה!
    פרדוקס, נכון?
    במיוחד אם ניקח בחשבון שבני אדם עוד לא הבינו את הפיזיולוגיה של התהליך הזה כשהתחילו לפעול בצורה כזו.
    וזה עוזר כי דומה מרפא דומה.
     

  • ולמה את האזור שסובל ממכת קור צריך לשפשף עם שלג ולא לחמם מעל מכשיר חימום? הרי דווקא בשלג עלולה להיווצר מכת קור.
    כי דומה מרפא דומה.

 

דומה מרפא דומה.

כלומר, דבר שיכול לגרום למחלה, יכול גם לרפאה.

 

פעם בא אליי לטיפול תינוק בן חצי שנה שישן גרוע מאוד בלילה.

בתשאול הסתבר שלפני השינה אימא מכינה לתינוק אמבטיה עם קמומיל כדי שהשינה תהיה רגועה.

קמומיל באמת מרגיע, אבל... רק את אלה שנמצאים במצב של אי-שקט.

בבני אדם רגועים קמומיל מגרה את מערכת העצבים, וזו בדיוק תכונתו של הקמומיל.

 

דווקא הודות לעיקרון הדמיון הקמומיל מרגיע.

אחזור שוב:

קמומיל גורם לאי-שקט באנשים בריאים, לכן אלה שסובלים מאי-שקט נרגעים מהקמומיל.
 

התינוק ההוא היה רגוע, לכן אמבטיה עם קמומיל גירתה את מערכת העצבים שלו והוא לא ישן בלילות.

טיפול מונע נגד אי-שקט הביא לתוצאות הפוכות 🙁

הדבר היחיד שהיה צריך לעשות כדי שהתינוק יתחיל לישון טוב – זה להפסיק את האמבטיות עם קמומיל.

 

ובכן, 

כדי לעורר את התהליך של ריפוי עצמי צריך להשתמש בטריגר שגורם אצל אדם בריא למצב הדומה למצבו של אדם הזקוק לטיפול רפואי.

באיזה אופן מעוררת הומיאופתיה קלאסית את התהליך של ריפוי עצמי?

על מנת לעורר התהליך של ריפוי עצמי הומיאופתים משתמשים ברמדי הומאופטיות המבוססות על חומרים טבעיים, ואת הרמדי האלה מכינים בשיטה מיוחדת.

כיום קיימות יותר מ-3500 רמדי הומיאופתיות.

לכל אחת מהרמדי ההומיאופתיות האלה יש מספר רב של תסמינים שהרמדי עשויה לעורר.

 

בדרך כלל, מידע על אודות תכונות הרמדי מתקבל על בסיס ניסויים קליניים הנקראים "פרובינג" (Proving).

משימתו של הומיאופת היא להתאים רמדי שתכונותיה דומות ביותר למצבו של המטופל בכל הרמות.

בצורה יותר פשוטה נגיד שעל הרמדי להיות דומה למטופל.

לצורך התאמה זו הומיאופת אוסף אנמנזה מקיפה של המטופל, תולדות החולה, מידע הקשור לאופיו, הרגליו וכו'.

כי הדמיון צריך להתקיים לא רק לאיבר אחד אלא לגוף כולו!

גישה זו נקראת גישה הוליסטית.

 

רק כאשר עיקרון הדמיון מתקיים לגבי כל הגוף (לרבות ההיבטים הרגשיים והמנטליים), מתרחש ריפוי האדם בכל הרמות ללא תופעות לוואי.

עוד הבטחתי לענות על השאלה "איך להבדיל בין תהליך של ריפוי עצמי לבין דיכוי של תסמינים?" 

אחד סימני ההיכר החשובים של ריפוי – שיפור כללי ברמת האנרגיה, באיכות השינה, בתפקוד מערכות ההפרשה וכן הפחתה ברמת החרדה ובהרגשת לחץ.

המצב דוגמת "הניתוח הצליח, אבל המטופל נפטר" – מצביע על דיכוי 🙂

זה נשמע פשוט כמו כל דבר גאוני😊

השאלה העיקרית היא איך להתאים דווקא את הרמדי הנדרשת?

זו אומנות שאנחנו, הומאופתים, לומדים אותה שנים ארוכות, ולעיתים גם במשך כל החיים😊

 

רק בריאות!

ולנטינה גליק,

הומיאופתית קלאסית, R.C.Hom

bottom of page