סיפור קטן על הנקה, ביטחון ואישה אחת אמיצה

🌿 לפעמים זה לא רק על הנקה. זה על אמון.

את הבן הבכור שלה היא הניקה רק 4 חודשים.לא כי לא רצתה — אלא כי היא עברה ניתוח אפנדציט,הייתה תשושה, כואבת, והכול פשוט הרגיש יותר מדי.אז היא הפסיקה.

עם הילדה השנייה — זה אפילו לא התחיל באמת.אחרי שבועיים היא כבר רצתה להפסיק.זה לא הלך, זה כאב, זה תסכל.והיא הרגישה שהיא פשוט לא מצליחה בזה.

וכשהיא סיפרה לי את זה, היא אמרה:"אני מרגישה שאני מעדיפה להפסיק."

אבל הרצון היה שם, עמוק בפנים.רק שמשהו בתוכה עצר אותה.היה לה קשה להאמין שזה באמת יכול להיות נעים.פשוט. טבעי. אפשרי.

ואז היא קיבלה רמדי.כזו שלא רק עזרה לחלב לזרום —אלא עזרה לביטחון לזרום.לחיבור. לשקט. לרצון.

🍼 היום, היא כבר 4 חודשים מניקה את הבת שלה —ומרגישה עם זה מרוצה. שלמה. שקטה.והיא כתבה לי:

"אני ממשיכה להניק אותה בתוספת תמל, ומאוד מרוצה מזה ומברכת את ווליה על כך."

אתמול הייתה לנו פגישה.היא התחילה בזה שהיא ברכה אותי.

אז חייכתי,וביקשתי ממנה לכתוב לי את הסיפור הקצר הזה בהודעת וואטסאפ —כדי שאוכל לשתף גם כאן.

🔸 כי אם את נמצאת במקום הזה — את לא לבד.ויש דרך. ויש פתרון.