פרעה שבתוכנו

איפה הנעליים שלי?

לא, לא אלה. אני רגילה ללכת לאירועים עם אחרות.

ואיפה התיק שלי?

אני תמיד לוקחת תיק!

אנחנו כבר צריכים לצאת, אני לא רגילה לאחר.

למה תמיד יש כאן פקק?

היי, אתה בכלל שומע אותי?

לא, אתה שוב לא שומע אותי,

אתה אף פעם לא שומע אותי!

תמיד, אף פעם, אני רגילה ככה…

ואני לא מתכוונת להשתנות!

ולמה בעצם שאני אשתנה?!

שאחרים ישתנו, ואני —

אני רגילה ככה, אני כזאת כמו שאני…

עבדים להרגלים.

עבדים לתבניות חשיבה.

עבדים לקונספציות.

מעניין שלאחר ביטול העבדות באמריקה

עדיין היו כאלה

שהמשיכו לשרת את אדוניהם

כמו קודם.

מעניין שכאשר אנחנו במרוץ מנסים להספיק הכול,

ופתאום מקבלים זמן פנוי —

במקום לעצור,

אנחנו מוצאים לעצמנו עוד ועוד משימות ועיסוקים,

שלא מאפשרים למרוץ הזה להיעצר.

ולפעמים רק מחלה,

שמכריחה אותנו לשכב במיטה,

מאפשרת לעצור את המרוץ הזה.

פרעה — באופן מטאפורי —

הוא אותו חלק בתוכנו

שהופך אותנו לעבדים.

זה שלא נותן לנו להיות חופשיים

עד שאנו עוברים

את כל עשר המכות.

כי חופש לפעמים מביא איתו:

אי־ודאות,

ויתור על יציבות,

והצורך להסתגל למשהו חדש.

אני מפחדת לצאת מהמוכר והידוע,

עד שאחשב את כל האפשרויות מראש — אומרת Calcarea.

אני עלולה למות אם אתחיל לזרוק דברים ישנים — מרגישה Ars.

נדמה לי שהקרקע נשמטת לי מתחת לרגליים — חושבת Kali-c,

כששינויים עומדים להגיע.

פסח הוא לא רק סיפור,

והוא לא רק היסטוריה.

זה הרבה יותר עמוק.

זה יציאה מעבדות פנימית.

זה תהליך של יציאה.

זה דרך לחופש.

דרך לחופש פנימי — קודם כול.

מאחלת לכולם חג פסח שמח!

מאחלת לכולנו להיות חופשיים,

או לפחות לעשות עוד צעד אחד

מהעבדות — לעבר החופש.

למידע נוסף:

האתר הרשמי שלי: www.valentinaglik.com

הרשמה לניוזלטר: https://valentinaglik.com/news-letter-registration