התאמת רמדי: תובנות וגילויים
הקדמה
טיפול הומאופתי — זה לא רק בחירה של הרמדי הנכונה.
וזה בוודאי לא מסתכם רק במרשם הראשון, שעליו מדברים כל כך הרבה בסמינרים ובבתי הספר להומאופתיה.
הפרקטיקה האמיתית שלנו — היא המרשם השני.
דווקא הוא זה שקובע את הדינמיקה של המקרה, והוא זה שמחייב דיוק, חשיבה קלינית, ניתוח נכון של תהליך הריפוי וידע מעמיק נוסף.
בפועל, 90% מהעבודה שלנו — זה המרשם השני.
בעולם שבו אנחנו מוקפים יום־יום בפרוטוקולים, הבטחות מהירות ו"תכשירים ל..." — קל מאוד להתבלבל ולסטות מהדרך.
קל לחפש קיצורי דרך: ויטמינים לחיזוק המערכת החיסונית, תוספים לחיזוק העצמות, או כל דבר "שגם עוזר"...
אבל הדרך של הומאופת קלאסי אמיתי — שונה לגמרי.
זו דרך שבה אנחנו מפעילים את כוחות הריפוי הפנימיים של המטופל.
זו דרך שבה אנחנו עובדים עם מה שיש:
✔ עם מטופל אמיתי — ולא עם אוסף של איברים ומערכות.
✔ עם מקרה אמיתי — לא עם פרוטוקול קבוע מראש כמו "ARNICA— בכל טראומה, PULSATILLA— לילד שרוצה רק את אמא, NUX_VOMICA — לאלכוהוליסטים ומכורים".
✔ עם הדינמיקה האמיתית של התהליך — שבה לא תמיד הכול קורה מהר או בצורה ליניארית.
לכן התאמת הרמדי — זו לא פעולה חד-פעמית ולא מבחן על ידע במטריה מדיקה.
זה תהליך שדורש מבט כנה על המקרה, מוכנות לפקפק, ללמוד, לדייק ולדון בטעויות.
המקצוע שלנו דורש צמיחה מתמדת, בחינה מחודשת ושיתוף הדדי בידע ובניסיון.
בפרק הזה אני חולקת:
✔ לא רק איך אני בוחרת רמדיס, אלא איך אני נשארת נאמנה לפילוסופיה של ההומאופתיה גם כשהכול מסביב דורש תוצאה מיידית.
✔ את הטעויות שעשיתי ואת התובנות שלמדתי מהן.
✔ תובנות על המרשם השני — כי שם בדיוק מתבטאת המיומנות האמיתית של ההומאופת
✔ דרכים לפתח חשיבה קלינית ויכולת באמת לראות ולשמוע את המטופל.
✔ דוגמאות ממקרים אמיתיים וניתוחים קליניים.
✔ ועוד הרבה דברים נוספים שאני מאמינה שיוכלו לעזור לכם בפרקטיקה היומיומית שלכם.
אני בעצמי ממשיכה ללמוד ולהתפתח, ומקווה שהניסיון שלי יעזור גם לכם להיות הומאופתים טובים יותר — כדי לעזור לאנשים ולכוון אותם חזרה לדרך הבריאות.
הכל מתחיל באורגנון
ככל שאני עוסקת יותר שנים בהומאופתיה, כך אני מבינה טוב יותר: טיפול אמיתי לא מתחיל בבחירת הרמדי — אלא בפילוסופיה.
בדיוק בגלל זה, לימוד האורגנון הוא לא המלצה — אלא הכרח, לכל מי שרוצה באמת לרפא.
האנמן כבר לפני יותר מ-200 שנה נתן לנו מערכת סדורה וברורה.
והבסיס שכל הומאופת חייב להכיר — מאוד קונקרטי:
✔ אבחנה הומאופתית — כדי להבין מה אנחנו באמת מטפלים בו (ספוילר: זו לא התלונה שהמטופל אומר)
✔ בחירת הרמדי, שיכולה להחזיר את המטופל לבריאות.
✔ שימוש נכון ברמדי — מינון, פוטנציה, חזרות.
✔ הגורמים שמונעים את הריפוי — ואיך לזהות ולהסיר אותם.
✔ הסיבה הסבירה ביותר למחלה, שמחזיקה את המפתח להבנת כל התהליך.
(וכן, כל זה נמצא כבר בתחילת האורגנון.)
כל עוד אנחנו מתעלמים מהבסיס הזה — אנחנו מטפלים בעיניים עצומות.
ברגע שאנחנו נשענים עליו — כל התאמת רמדי, כל שלב בתהליך, הופכים מדויקים, עמוקים ומודעים.
🎯 רוצים לרפא באמת? תתחילו מהפילוסופיה.
10 דרכים לבחור רמדי הומאופתית אחת לטיפול בשורש הבעיה
10 דרכים לבחור רמדי הומאופתית אחת
או: איך להגיע ללב העניין, גם כשנראה שהמקרה מורכב.
הומאופתיה – זה לא תמיד קו ישר.
לאותה תוצאה אפשר להגיע בכמה דרכים שונות.
כאן תוכלו לראות את הכותרות. כדי לקרוא הסברים ודוגמאות מפורטים — לחצו על הקישור
הנה 10 שיטות להתאים רמדי אחת, כשעובדים בגישה קלאסית.
1. להבין את המקרה מ-א' עד ת'
2. לפרק שלב אחרי שלב
3. על-פי התמונה המנטלית
4. על-פי סימפטומים מרכזיים (שילובים של סימפטומים)
5. על-פי הטריגר (הגורם המעורר)
6. על-פי העדפות בולטות באוכל
7. על-פי תורשה
8. על-פי סימפטום מנטלי נדיר (השיטה של ד"ר סגל)
9. על-פי שייכות לקטגוריה
10. דרך הקשרים בין רמדיס
כמובן, אלה לא כל הדרכים לבחור רמדי אחת.
ישנן גם גישות נוספות — חלקן תוכלו למצוא בהמשך.
יסוד האדמה ברובריקה
Mind; prejudices, traditional
"תְּהִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ" — כך העניש אלוהים את קין.
"כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לֹא תֹסִף תֵּת־כֹּחָהּ לָךְ…"
אדמה. מים. אש. אוויר.
ארבע יסודות שמרכיבים את כל הקיים —
בפילוסופיה היוונית, בקבלה ובאיורוודה.
ארבע כוחות, שכאשר הם מתואמים — נוצרת הרמוניה,
וכאשר הם מתנגשים — נוצר חוסר איזון.
ארבע היסודות —
הם אחד המפתחות להבנת האדם ומצבו,
והם משמשים גם את ההומאופתים.
אדמה.
חומר.
מה שניתן לראות, לגעת,
מה שעליו עומדות רגלינו.
אדמה — שורשים.
שם, היכן שארכיאולוגים מגלים עקבות של דורות קודמים,
אנחנו מוצאים את העקבות של עצמנו.
האדמה שומרת את ההיסטוריה של העולם —
היא יסוד היציבות, הסדר, המסורת והחומריות.
בכל אחד מאיתנו פועלת אדמה —
הכוח שמעניק יציבות וצורה לכל מה שאנחנו.
אבל השאלה היא — כמה?
יותר מדי? פחות מדי? או בדיוק במידה הנכונה?
לא מזמן, תוך כדי ניתוח מקרה, ראיתי שוב
כיצד עודף של יסוד האדמה עלול להפוך למלכודת —
ולמנוע מיסוד האוויר לתפוס את מקומו הטבעי,
מה שמוביל לבעיות במערכת הנשימה.
אצל המטופל הזה יסוד האדמה בא לידי ביטוי בצורך
לסדר הכול באקסל, להבין כל דבר בהיגיון, להתעמק בהיסטוריה —
ובעיקר — לענות על כל שאלה במילים:
“כך לימדו אותי.”
האמת היא, שזו ממש לא הפעם הראשונה שאני פוגשת אנשים שאומרים:
“כך לימדו אותי. כך חינכו אותי. אצלנו ככה נהוג…”
זמן רב לא ידעתי מה לעשות עם האמירה הזו.
ידעתי שמאחורי המשפטים האלה מסתתרת זיקה עמוקה לשורשים —
כזו שלפעמים נעשית כל כך הדוקה,
שהיא מונעת את היכולת לבטא אינדיבידואליות.
אבל איך להשתמש בתובנה הזו בתוך ההומאופתיה — את זה עדיין לא ידעתי.
ופתאום קלטתי שני דברים:
-
מצאתי רובריקה שמבטאת בדיוק את האמירות האלה:
Mind; prejudices, traditional (10)
ars., calc., carb-v., kali-br., lach., lyc., mobil-ph., plat., plut-n., verat.
-
והבנתי שהאמירות הללו משקפות את הצל של יסוד האדמה.
אפרט מעט על הרובריקה:
דעות קדומות מסורתיות —
דבקות עיוורת במוכר, בהרגלים, ובמה שנחשב “נכון” רק כי כך היה תמיד.
לפעמים זה נשמע כמו ביטוי של קשר לשורשים —
“כך לימדו אותי, כך חינכו אותי”,
ולפעמים זו דוגמטיות — אמונה עיוורת שמצדיקה את ההתנהגות.
ולפעמים — אפילו כלי של שליטה או מניפולציה.
אני מזמינה אתכם לצלול לעולם הקסום של ההומאופתיה
ולראות כיצד אצל כל אחד מעשרת הרמדיס האלה מתבטאת הרובריקה הזו,
ואיך זה קשור ליסוד האדמה.
לפני שנצלול — תוספת קטנה:
כאשר מסתכלים על היסודות במרחב,
האדמה והמים ממוקמים אופקית —
הם נותנים יציבות וביטחון.
האוויר והאש — אנכיים,
נותנים תנועה, השראה וצמיחה.
ולכן נהוג להתייחס אליהם בזוגות: אדמה + מים ו־אוויר + אש.
בפרקים הבאים בסדרה זו אראה
כיצד בדיוק חוסר האיזון הזה מתבטא בעשרה רמדיס הומאופתיים —
מ־Arsenicum album ועד Veratrum album.
כל אחד מהם משקף בדרכו את יסוד האדמה —
את מה שנותן יציבות... וגם את מה שלפעמים לא נותן לנשום.
שנתחיל?
יסוד האדמה ב-Arsenucim Album
Arsenicum album מורכב משני יסודות — As (ארסן) ו־O (חמצן).
הארסן נמצא בסוף השורה הרביעית של הטבלה המחזורית, והחמצן — בסוף השורה השנייה.
השורה הרביעית = שורת העבודה, החומר, העשייה.
סופה מסמל קרבה לאובדן היציבות החומרית.
השורה השנייה = שורת החיים, הקיום הבסיסי.
סופה מסמלת קרבה לאובדן החיים עצמם.
החמצן עצמו הוא כוח של חימצון — תהליך של ריקבון, פירוק והתפוררות.
וכאשר As + O מתאחדים —
נוצר מתח כפול:
גם איום על החומר
וגם איום על החיים.
זו הסיבה ש־Arsenicum album מסוגל לרפא מצבים שבהם הגוף מתכלה בעת מחלה —
כאשר האדם מתחיל לרזות, להתייבש, להתפרק מבפנים.
ומכאן נולד אחד המצבים המרכזיים של Arsenicum album:
חרדה מפני המוות, מפני הסוף, מפני המעבר, מפני ההיעלמות — של הצורה ושל החומר.
לכן Arsenicum מנסה לחזק את הקשר לחומר:
להקיף את עצמו בחפצים, בסדר ובשליטה.
הוא מפחד מגנבים — כי גניבה מסמלת אובדן של החומר.
הוא שומר בקפדנות על כסף — כי כסף נותן תחושת יציבות.
הוא קונה ואוגר — עד שהבית עצמו נהיה חנוק מחפצים.
ובאיזשהו שלב יש כבר כל כך הרבה חפצים —
כל כך הרבה אדמה —
שכבר אין אוויר לנשום.
לא רק בבית הפיזי —
אלא גם בגוף, שהוא הבית של הנשמה.
כך מתבטא החוסר ביסוד האוויר:
האוויר אינו מוצא מקום, משום שיסוד האדמה תופס את כולו.
Arsenicum מחפש ביטחון דרך האדמה —
דרך סדר, שליטה, החזקה.
אבל בדרך — הוא מאבד את הנשימה.
וכשהנשימה נעלמת —
לא רק שאין חיים,
אלא שגם לשרוד הוא כבר בקושי יכול.
נקודה מעניינת היא ש-Arsenicum אוסף לא סתם חפצים,
אלא לעיתים דווקא את הישנים ביותר —
אלו שעוברים בירושה, שעברו דרך דורות רבים.
חפצים שיש בהם זיכרון, שורש, המשכיות.
זה מבטא מסורת.
כך מופיעה הרובריקה:
Mind; prejudices, traditional
לא כרעיון תאורטי —
אלא כדרך להחזיק בעולם,
להרגיש שיש בסיס שלא ייעלם.
יסוד האדמה ב-Calcarea Carbonica
היסוד האדמה שבה —
זה שמעניק יציבות וביטחון, אבל לפעמים מחזיק חזק מדי.
היא מפחדת משינויים, מכל דבר חדש ובלתי צפוי.
אפילו לצאת מהבית יכול להיות מפחיד,
כי בחוץ יש לא־נודע
.
היא מתכוננת, אוספת כוחות, דוחה…
בין אם מדובר בעבודה חדשה, מעבר דירה,
או אפילו נישואים.
כי תמיד יש תחושה של "עוד לא מוכנה".
למה?
קודם כל — כי היא מפחדת. כמעט מהכול.
ושנית — כי אם משהו ישתבש,
היא תצטרך לבקש עזרה — וזה כבר פוגע באגו שלה.
הרי יש לה אגו גדול מאוד.
לכן Calcarea נאחזת חזק במוכר,
במה שניתן לשלוט בו —
בטריטוריה שלה, באדמה שלה.
האדמה והמים הולכים יחד — ציר אופקי של יציבות והחזקה.
המים מתבטאים אצל Calcarea בהזעה מרובה,
במיוחד באזור הראש.
הורים של ילדים כאלה אומרים:
"אחרי ספורט חייבים ממש לייבש את השיער עם פן!"
הלחות הזו מחזקת את יסוד האדמה —
ומכבידה עוד יותר.
אבל לכל דבר יש מחיר.
המחיר של תלות חזקה מדי בשגרה ובצפוי — הוא עצירה בהתפתחות.
פחות תנועה -> פחות אוויר.
ללא אוויר — אין אש.
אין השראה, אין צמיחה, אין חיים.
וכך מופיעים העייפות, הכבדות,
והמשקל העודף כ"סמל" לחומר שמצטבר —
השתלטות של האדמה על כל שאר היסודות.
והנה זה —
ההיצמדות לשגרה ולמוכר — היא הביטוי של הרובריקה:
Mind; prejudices, traditional
יסוד האדמה ב-Carbo Vegetabilis
אם Calcarea היא הרמדי שאוחזת ב"אדמה" חזק מדי,
אז Carbo vegetabilis הוא פחם עץ — "אדמה" שבה האש כמעט כבתה.
כמעט — זו מילת המפתח.
כי ה"כמעט" הזה יוצר חרדה מפני הסוף הקרב —
הרגע שבו כמעט עלול להפוך ל-לגמרי.
אדם במצב של Carbo vegetabilis הוא חיוור, מותש וחרד.
הוא משתוקק לאוויר.
ולא סתם אוויר —
אלא אוויר נע, רוח,
שמסוגלת להזיז את האדמה ולפתוח בה מקום,
כדי שהנשימה תוכל להיכנס.
כדי שהניצוץ שכמעט כבה — יוכל להפוך שוב ללהבה.
להבת החיים.
לכן הוא אומר:
"תפתחו את החלון… אין לי אוויר."
"תדליקו מאוורר, שיפנה אליי."
כי עמוק בפנים הוא זוכר:
"וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה,
וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים,
וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה."
וכאן עולה השאלה:
אולי זו המסורת?
המסורת העתיקה ביותר — זו שנזכרת ברגעי קצה.
המסורת שלא מלמדים במילים — אלא זוכרים בגוף.
המסורת של לקום מן האפר.
כמו הפניקס:
נשרף -> הופך לעפר -> ונולד מחדש.
כי פחם — זו "האדמה" שזוכרת את האש.
ו־Carbo vegetabilis היא אותה "אדמה"
שיודעת שפעם היא בערה —
ועכשיו היא מחכה לרגע
שהאוויר ייגע בה שוב.
כמו שזה היה פעם.
מכאן גם הרובריקה
Mind; prejudices, traditional
Carbo vegetabilis -זו הייתה אחת הרמדיס המרכזיות שבהן השתמשנו בתקופת הקורונה לטיפול באנשים שהיו בקצה.
יסוד האדמה ב-Kali Bromatum
כאן — מתרחש קרע עמוק.
Kali הוא היסוד הראשון בשורה הרביעית של הטבלה המחזורית.
Brom — כמעט בסופה של אותה שורה.
התחלה וסוף.
חומר וכמעט־רוח.
שילוב גיהנומי.
השורה הרביעית — זו שורת העבודה: יציבות, חובות, אחריות, תפקיד בחברה, מבנה ושליטה.
Kali הוא התחלה של היציבות, רצון להשתרש, להיות חלק מהאדמה.
יש בו מעט אדמה כי הוא עדיין בהתחלה— והוא רוצה עוד.
Brom, לעומת זאת, כבר כמעט לא כאן.
הוא שייך למשפחת ההלוגנים — כאלה שחייבים בכל מחיר להשלים את האלקטרון החסר,
כדי להיאחז בעולם.
הוא כמו הרוח שמנסה לתפוס צורה.
והוא לוקח את האלקטרון היחיד של Kali —
למרות של־Kali כמעט ואין אלקטרונים לתת!
כך נוצר KALI-BR:
רוח שנתפסה בחתיכה קטנה של אדמה.
ולא סתם אדמה — אלא Kali, יסוד נוקשה, שולט, מחזיק.
ובמה עכשיו Kali מנסה לשלוט?
נכון — ב־Brom.
שלא יברח.
שלא יתפזר.
שלא יתחיל “להסריח” (כמו שהוא מסריח) — עד כדי חנק.
כי רוח — מטבעה רואה עולמות,
צורות, דמויות, צללים.
ובחושך — כשהאדמה אינה נראית,
כשאין בסיס — הפחד מתעורר.
הפחד המאיים לפרק את השפיות.
Kali-br מתעורר בלילה בצעקה,
מחלומות שבהם הכול מתפרק,
ומחפש קרקע לאחוז בה —
כדי לא להשתגע.
כיצד נאחזים?
איך מקרקעים רוח?
הוא מוצא פתרון:
חוקים. מסורת. דת. עד קנאות דתית.
אבל — דת עבורו היא לא אמונה.
אלא שליטה.
“אם אעשה הכול נכון — לא יענישו אותי.”
כך נולד דתי קיצוני:
הפחד מאובדן החומר
מתחפש לציות.
כי יש מעט אדמה —
והצורך בה עצום.
רמדיס כמו Cann-i או LSD גם הן כמעט ללא אדמה —
אבל להן זה לא מפריע.
הן מוכנות לעזוב את הקרקע.
Kali-bromatum — לא.
הוא נלחם להישאר כאן.
נאבק.
מחזיק במסורת, בכללים, בדוגמות —
כדי לא להיעלם.
זה הביטוי שלו ברובריקה
Mind; prejudices, traditional
יסוד האדמה ב-Lachesis
"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָשׁ:
כִּי עָשִׂיתָ זֹאת —
אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה.
עַל גְּחוֹנְךָ תֵּלֵךְ,
וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ."
(בראשית ג', י"ד)
הנחש נענש על כך שפיתה את חוה —
מתוך קנאה וגאווה.
הוא רצה לשלוט,
כי ראה את עצמו כבריאה גבוהה ורוחנית.
הוא חי בציר האנכי — אש ואוויר,
אבל הוצמד אל האדמה.
ומאז — הוא סובל מחנק.
יש בו כל־כך הרבה אדמה,
עד שאין מקום לאוויר.
הוא לא יכול לעלות.
הוא זוחל, נדבק אל העפר,
ומנסה למצוא נשימה.
זהו הארכיטיפ של Lachesis —
ושל כל הרמדיס שמקורן ב“נחש”.
הרוח עדיין חיה בו, שואפת לגובה.
יש בו אינטואיציה חדה,
לעיתים אפילו נבואית —
אך היא כלואה בגוף, בחומר, בגבול.
מכאן — תחושת המחנק,
אי־סבילות לכל לחץ או מגע הדוק,
והצורך להסיר מעליו כל דבר חונק.
אישה מסוג Lachesis,
כשהיא נכנסת הביתה —
דבר ראשון מורידה את החזייה.
היא צריכה מרחב —
כדי לנשום.
כדי לחזור לחיים.
כי בלי אוויר — אין אש.
ובלי אש — אין חיים.
עונש הנחש היה נצחי:
"ועפר תאכל כל ימי חייך."
בניגוד לקין,
שקיבל קללה "לשבעה דורות" בלבד —
הנחש קיבל גזר דין לעד.
הנצח — הוא חוסר השינוי.
הטבעת שבתוכה הנחש מתלפף — צורה ללא התחלה וללא סוף —
היא אותה אי־שינוי העומדת בבסיס המסורת.
אז אין פלא ש LACH נמצאת ברובריקה
Mind; prejudices, traditional
אגב — הגיוני היה לצפות שכל הרמדיס העשויות מנחשים יופיעו ברובריקה הזאת.
שהרי עצם המהות שלהן היא המתח בין הרוח השואפת לעלות לבין החומר שמכביד ומחזיק מטה.
אבל מי שמופיעה כאן היא דווקא Lachesis —
מפני שהפרובינג שלה היה העמוק, המקיף והמתועד ביותר.
כלומר — אנחנו פשוט רואים ברור יותר אצל Lachesis
את מה שטמון במשפחת הנחשים כולה.
יסוד האדמה ב-Lycopodium
— נבהלת?
— לא, — הוא ענה כמעט בלחש.
— כן, — ענו העיניים שלו, הכתפיים, ואצבעות הידיים הקפוצות.
כי איך אפשר לא להיבהל,
כשכלב רועה גרמני גדול ולא מוכר רץ לעבר השער בנביחה?
אבל האם Lycopodium יכול להראות פחד?
כמובן שלא!
הוא פשוט יוריד את העיניים,
כי הוא ירגיש שראו אותו באמת.
שהבינו מי הוא — מאחורי הפסון.
יש לו דמות שהוא מנסה להיות:
גבר חזק, בטוח, מצליח.
אבל הדמות הזו — לא שלו. היא נרכשה:
• מהמשפחה — "כך חינכו אותי"
• מהתרבות — "גברים לא בוכים"
• מהחברה — "אתה צריך להיות בטוח בעצמך"
זו אדמה.
מסורת. שורש. “כך צריך”.
ובתוך כל זה — הוא נבט קטן,
שחולם להיות עץ ענק.
יש לו המון שאיפות,
אבל מעט ביטחון.
ופחד גדול כישלון.
הוא מרגיש קטן —
אבל רוצה להיראות גדול.
ואז הוא משחק את הגדול.
הוא מתנפח, מתנפח מחשיבות עצמית —
עד שבתוכו ממש מצטבר אוויר:
• בטן מלאה גזים
• נפיחות
• בעיות בצד הימני של הגוף (לוגיקה, שליטה, סטטוס)
• מחשבות מנופחות וציפיות לא מציאותיות
הרבה אוויר.
יותר מדי אוויר.
הצורה קיימת —
אבל בפנים — ריק.
הוא לא משחק תפקיד כדי לשקר.
הוא משחק אותו כדי לשרוד.
עד שהשורשים האמיתיים יצמחו.
וזה בדיוק המפתח לרובריקה:
Mind; prejudices, traditional
הוא דבק במסורת של "איך צריך",
כי הוא מפחד שיראו שהוא עדיין קטן.
נ.ב.
אגב, גם Platina וגם Veratrum לא מוכנים להודות בפחד —
אבל אצלם זה סיפור אחר לגמרי.
על זה — בהמשך.
יסוד האדמה ב-Mobile-phone
חשוב לומר מיד: Mobile-phone (או Mobilphone) איננה רמדי הומאופתית "קלאסית" כמו Nux vomica או Pulsatilla.
זו רמדי הומאופתית שמוכנת לא מחומר, אלא מהקרינה של הטלפון הנייד.
רמדיס כאלה נקראות אימפונדרבליות (imponderables) —
רמדיס שנוצרות משדה / תנודה / תדר — ולא מחומר פיזי.
דוגמאות נוספות לרמדיס אימפונדרבליות:
• X-ray — מקרני רנטגן
• Sol — מאור השמש
• Magnetis polus arcticus / australis — מהשדות המגנטיים של הקטבים
• Electricitas — מהשדה החשמלי
כלומר, ברמדי עצמה אין את האובייקט.
יש את השדה שלו, ההטבעה שלו, "תדר" שלן.
איך מכינים את Mob-ph:
לוקחים נשא (אלכוהול / גלובולים),
מניחים אותו בתחום הקרינה של הטלפון,
ואחר כך מוהלים ומנערים, כמו כל רמדי הומאופתית אחרת.
ועכשיו — על הרמדי Mob-ph
הדבר העיקרי ברמדי זאת החוויה שאין חיבור.
היא כל הזמן מנסה להיות בחיבור.
היא מחפשת קשר.
היא רוצה שהקשר "יעבוד".
שיהיה מישהו "בקצה השני של הקו".
אבל החיבור לא נוצר.
ואז היא עושה את הדבר שנראה הכי הגיוני לה:
היא משנה את עצמה.
היא מתחילה להתאים את עצמה:
• לנורמות
• לציפיות
• למסורת
• ל"מה נכון"
• ל"מה יגידו"
היא מנסה להיות נוחה, נכונה, מתאימה.
וככל שהיא מתאימה את עצמה יותר —
כך היא מתרחקת מעצמה.
היא משתמשת בשֵׂכֶל במקום ברגש,
בהיגיון במקום רגש,
בצורה במקום משמעות.
ובפנים נוצרת ריקנות.
חור שחור.
היעדר חיבור עם עצמה.
וכשאין חיבור עם העצמי —
אין תחושה.
אין הרגשה.
ואז היא פוגעת בעצמה —
חותכת, שורטת, שורפת —
לא כדי למות,
אלא כדי להרגיש משהו.
אפילו כאב —
כי כאב הוא גם סוג של חיבור.
חיבור לגוף. חיבור ל"אני".
הטלפון הנייד הוא מכשיר שאיננו מחובר לאדמה.
כשהקליטה נעלמת — מזיזים אותו למקום אחר.
אז אין לו מקום קבוע, אין שורשים, אין אני.
אין אדמה.
ואם אין אדמה —
אין מים שמחברים, שמייצרים קשר.
כי מים יכולים לחבר רק אם יש כלי שמחזיק אותם.
בלי כלי, בלי אדמה — המים נשפכים, מתפזרים.
והקשר לא מתקיים.
אין חיבור — זו המהות של Mob-ph.
ואז האדם מתחיל לבנות כלי (אדמה) באופן מלאכותי —
מכללים, מנורמות, ממסורת, מ"מה מקובל".
הוא חושב:
"אם אהיה נכון — יהיה קשר."
ומכאן מופיעה הרובריקה:
Mind; prejudices, traditional
היצמדות לנורמות ומסורת במקום להישען על העצמי.
אבל הכלי הזה — לא שלו.
הוא לא מתמלא במים.
הוא נשאר ריק.
וכך הולכת לאיבוד — היכולת להיות בקשר עם עצמה.
ונוצרת החוויה שאין חיבור.
יסוד האדמה ב-Platina
היא לא אומרת "כך מקובל",
היא אומרת: "אין אפשרות אחרת."
אין אצלה מרחק בין עצמה לבין הנורמה.
היא עצמה – ההתגלמות של הנורמה.
לכן את לא תשמעי ממנה "כך חינכו אותי" –
אלא קביעה שנאמרת בוודאות פנימית, בלי ספק:
"זה לא מכובד."
"אישה אמיתית לא מתקשרת ראשונה לגבר."
"ילדים צריכים לכבד את ההורים – בזה כל החינוך."
"אני לעולם לא ארשה לעצמי… (לעשות משהו שהיא מחשיבה כלא ראוי)."
את מרגישה: זה לא דעה,
זו קביעה מוחלטת.
היא לא מנהלת דיון,
היא לא מסבירה –
היא מכריזה.
זה לא יכול להיות, כי זה פשוט לא יכול להיות.
תשובה לגמרי ברוח של Platina.
וזה בדיוק prejudices, traditional —
התקבעות מחשבתית,
נוקשות רעיונית שהפכה לאופי.
זו אדמה —
האדמה שממנה מפיקים את הפלטינה עצמה.
אדמה שהפכה קפואה,
למלכת השלג.
יסוד האדמה ב-Plutonium Nitricum
פלוטוניום— זהו השורה השביעית של הטבלה המחזורית, היסודות הרדיואקטיביים.
זוהי הדרגה שבה החומר מפסיק להחזיק צורה,
שבה המבנה עצמו של האטום, של ה־DNA — שורש החיים, האדמה במשמעותה הראשונית — מתחיל להתפרק.
ל־Plut-n יש חלומות על אסונות, פיצוצים, שיטפונות, קריסת העולם.
הוא מרגיש שהעולם מתפרק, שאנשים לא חיים לפי הכללים, שהכול יוצא משליטה.
מצב כזה יכול להתחיל:
• אחרי מלחמה
• אחרי בהלה גדולה
• אחרי טראומה
• אפילו אחרי מעבר דירה של אדם קרוב — שמסמל ניתוק מהשורשים.
שורשים.
משפחה.
DNA.
אלו הם סמלים של אדמה — אותה אדמה שפיצוץ גרעיני הופך לבלתי־ראויה לחיים לדורות קדימה.
ו־Plut-n מרגיש בתוכו כוח הרס דומה.
"אם אתן לזה לצאת — אני אהרוס את הכול".
זהו התחושה המרכזית שלו:
כוח של פצצת אטום — מבפנים.
וכאן נכנס הניטריקום — הגורם החוסם.
הוא מדכא את העוצמה הפנימית הזו בכל הכוח.
ומזה אדם שוקע בדיכאון, נסגר, מתרחק מאנשים —
כדי לא להרוס אף אחד, לא פיזית ולא סימבולית.
לפעמים נדמה לו שהוא מסוגל להרוג —
ומחשבה זו מפחידה אותו ומביאה אותו לרצון להסתתר.
לעיתים עולות מחשבות אובדניות — כניסיון לנטרל את הסכנה.
Plutonium nitricum הוא פלוטוניום הקשור לניטראט.
וכל הניטריקומים — Arg-n, Nit-ac —
הם אנשים שמחזיקים את עצמם חזק מדי מבפנים.
ולכן:
• כל הגבלה חיצונית הופכת ללא־נסבלת
• חללים סגורים מעוררים פאניקה
• פקקי תנועה מרגישים כמו "אני לא יכול לצאת"
• והפרת כללים על ידי אחרים — כ"איום על יציבות העולם".
Ignatia, Nat-m, Staph —
מדכאות רגשות כדי לא לפגוע באחרים ובכך לא להישאר לבד.
Hepar —
מדכא מפני שהוא רגיש מדי לכל גירוי ובונה חומת הגנה.
Germanium —
מדכא כי הוא מוכרח לעמוד באידיאל כלשהו, אחרת האשמה תטרוף אותו.
אבל Plutonium nitricum מדכא משהו אחר לגמרי:
הוא מדכא את הכוח העצום שלו כדי לא להרוס את העולם.
הוא לא סומך על אף אחד, ולפעמים אפילו נדמה לו שהוריו — אינם הוריו באמת, אלא מפלצות.
הוא אינו סומך אפילו על ה־DNA של עצמו.
המסורת, הכללים, הנורמות —
אינם עבורו אמונות,
אלא מערכת למניעת קטסטרופה —
דרך לשמור על סדר בעולם שעלול להתפרק בכל רגע ולהפוך לכאוס.
ומכאן מקור הרובריקה:
Mind; prejudices, traditional
— לא דוגמטיות, אלא ניסיון נואש למנוע מהעולם להתפרק.
וכאשר אחרים אינם מקפידים על כללים — נדמה לו שהעולם קורס,
ועוד מעט — יהיה בלתי־ראוי לחיים.
ואז יבוא סוף העולם.
Plut-n היא רמדי כבדה — למצבים שבהם העולם הפנימי כבר מתנדנד על הקצה.
יסוד האדמה ב-Veratrum Album
Veratrum — זו לא סתם “ביטחון עצמי”.
זה ניתוק מהמציאות בעוצמה כזו, שהאדם מתחיל לחיות בתוך מיתוס פרטי משלו.
הוא מרגיש בתוכו שליחות:
לא פשוט להיות מישהו — אלא להציל את העולם, להחזיר סדר, להוביל אנשים “לאמת”.
לפעמים — להיות ההתגלמות של אותה “אמת”.
ולפעמים — להיות אלוהים עצמו.
וכשהאדם מאמין שהוא נבחר,
שיש לו כוח מיוחד וזכות מיוחדת —
הוא מתחיל לקבוע חוקים.
לפעמים — חוקים שהוא עצמו המציא.
ולפעמים — חוקים של אחרים, אבל מציג אותם כנצחיים ומוחלטים.
החוקים הופכים לא לערכים — אלא לכלי של שליטה.
הוא משתמש בהם כדי לנהל, לשלוט, לתמרן,
כדי לכפות על אחרים “ללכת בדרך הנכונה” — הדרך שלו.
וכאן מתרחש העיוות המרכזי:
היסוד אדמה, שאמור להיות בסיס, יציבות, קרקע,
הופך אצל Veratrum ל־מנוף כוח.
לאמצעי להוכיח:
“אני צודק.
אני יודע יותר.
אני זה שמוביל.”
אצל אחרים האדמה היא שורש, בסיס, קרקוע.
אצל Veratrum — היא כס המלכות.
הפלטפורמה שממנה הוא מכריז:
“תקשיבו לי. אני יודע איך צריך.”
מכאן נובעות התכונות המוכרות של Veratrum:
— צורך לשקם “סדר” בכל מחיר
— ציות פנאטי לחוקים (או המצאה שלהם)
— רצון להיראות “טהור”, “צדיק”, “נכון”
— דחף להציל את כולם — חוץ מעצמו
— זלזול ב”חלשים” וב”טועים”
הוא לא רואה שהדבר שנהרס יותר מכל — הוא עצמו.
מרוב התרחקות מהמציאות ואובדן התחושה החיה,
הוא נאחז רק ב”נכונות”,
שהופכת למסכה, לשריון, ולנשק.
כך Veratrum הופך אמונות לכוח שלטוני —
ואת האדמה הפנימית שלו — לכלי של שליטה.